מדינת ישראל נ' אבו צפייה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של שהייה בישראל שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, המיוחסות לו בכתב אישום אשר תוקן במסגרת הסדר דיוני.

במסגרת ההסדר הודיעו הצדדים כי יטענו כל אחד בתורו לעונש באופן חופשי.

נסיבות ביצוע העבירות כמפורט בכתב האישום המתוקן: בתאריך 27.5.10 בשעות הצהריים, שהה הנאשם בצומת שילת בישוב מודיעין, מבלי שהחזיק בהיתר כניסה לישראל או באישור עבודה בישראל כדין.

בתאריך 19.8.10 בשעות הצהריים, שהה הנאשם ללא אישור שהייה בישראל באתר בנייה במודיעין.

בהמשך, לאחר שהגיעו למקום שוטרים, נמלט מהם הנאשם בריצה ונתפס רק לאחר סריקה שערכו השוטרים במקום.

ב"כ המאשימה מפנה להלכות הרלוונטיות לעבירות על חוק הכניסה, להישנות העבירה ולעובדה שלעבירה מחודש אוגוסט נלוותה גם עבירה נוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

עוד מציינת ב"כ המאשימה כי לכתחילה נתנה לנאשם הזדמנות, ולאחר הכניסה הראשונה ממאי 2010 נסגר התיק בעניינו ולאחר שהוזהר ולא הוגש כתב אישום ובעצם נפתח התיק מחדש לאחר הישנות העבירה בחודש אוגוסט כאמור.

בנסיבות המפורטות בטיעוניה, מבקשת המאשימה להשית על הנאשם עונש שיכלול רכיב של מאסר לתקופה ממושכת שיהיה בה כדי להרתיע הן את הנאשם והן נאשמים בכוח, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.

הסנגור מצידו מפנה לשורה של החלטות שיפוטיות בעניינם של מי שחזרו וביצעו עבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, כאשר בחלק מהמקרים בוצעו העבירות פעם אחר פעם, תוך שמעל לראשם של הנאשמים ריחפו עונשי מאסר מותנים ובתי המשפט בערכאות שונות האריכו המאסרים המותנים.

עוד מפנה הסנגור להנחיות היועמ"ש לפיהן יש להגיש כתב אישום רק במקרה שיש למעלה משלוש כניסות שלא כדין בשנה. הסנגור טוען כי כתב האישום בפנינו הוגש רק משום שלכתחילה הוא החזיק שלושה אישומים של כניסה לישראל שלא כדין, אך משנמחק האישום השלישי (במסגרת ההסדר) הרי בעצם לכתחילה לא היה מוגש כתב אישום.

הסנגור מבקש לראות בנאשם כמבצע עבירה ראשונה וזאת משום שזו הפעם הראשונה שהוא עומד לדין.

עוד מפנה הסנגור לנסיבות האופפות את הכניסה לישראל ועניינן מצוקה כלכלית קשה בה שוהים הנאשם ובני משפחתו, עד כדי שלמרות גילו הצעיר- הנאשם כבן 22- עול פרנסת משפחתו מונח על כתפיו.

הנאשם ומשפחתו הגיעו עד כדי פת לחם וזהו המניע לכניסה ולא קיימת כל מניעה בטחונית מצידו של הנאשם.

גילו הצעיר עומד לו לרועץ וזאת משום שאישורי כניסה ועבודה ניתנים רק למי שעברו את גיל 25.

דיון

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני באי כוח הצדדים וההחלטות אליהן הופניתי על ידי הסנגור.

סבורה אני שאין עוד צורך להכביר במילים באשר לפוטנציאל הסיכון הגלום בעבירות על חוק הכניסה לישראל ובתי המשפט על ערכאותיהן השונות חזרו והדגישו מסוכנות זו.

ברע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל סקר בית המשפט העליון את ההלכות השונות וחידד את ההלכה לפיה כל מקרה צריך לידון לגופו.

כב' השופט רובינשטיין עומד באותו פסק דין על זכותה של המדינה להגן על גבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק "והרי אלה זכות וחובה שעליהן לא יתכן חולק".