מדינת ישראל נ' אבו צפי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל.

על-פי עובדות כתב האישום שהוגש בענינו של המשיב בתאריך 17/09/10 נתפס המשיב בסמוך לכביש 40 כשהוא אינו מורשה להכנס לתחומי מדינת ישראל או לשהות בה.

ב"כ המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה. ולחילופין טענה כי נוכח הספק שעולה בכל הנוגע בשאלת הראיות, יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בערבויות מתאימות אשר יבטיחו התייצבותו להמשך ההליכים בענינו.

ב"כ המשיב טענה כי בידי המשיב ראיות לכך כי הגיע באותו היום בו נתפס לתחנת המשטרה בנתב"ג וזאת לאחר שזומן למקום על-ידי גורם משטרתי או בטחוני שהוא אינו יכול לנקוב במפורט בזהותו. לדבריה, המשיב תושאל בעל פה כשאותו גורם מנסה לרתום אותו לפעילות כזו או אחרת, ולכשסרב, נמסרה לו הזמנה לסור למשטרה, נושאת את התאריך 17/09/10 ובו זומן המשיב למחנה עופר לפניה לאדם שפרטיו מצויינים באותה הזמנה, ביום 26/09/10 בשעה 11:00.

לתמיכה בטענה זו הציגה ב"כ המשיב מסמך מקורי של משטרת ישראל חתום כדין על-ידי רס"מ אסייג שמעון ונושא חותמת של תחנת נתב"ג.

לדבריה לאחר שהמשיב צוייד במסמך זה, עזב את התחנה והיה בדרכו לביתו ובעת הזו, אותו שוטר ממש שנתן לו את ההזמנה, תפס אותו, האשימו בשהייה בלתי חוקית, והביאו בחזרה לתחנת המשטרה, שם נחקר המשיב והוחלט על מעצרו.

לדבריה למשיב נעשה "תרגיל" וזאת לאחר שככל הנראה סרב לשתף פעולה עם הצעות המשטרה.

ב"כ המשיב טוענת כי המשיב הבין מיד לאיזו סיטואציה נקלע ולפיכך העדיף לשמור את אותו מסמך מקורי בידיו ולא למסור אותו חזרה לידי השוטרים.

לדבריה המשיב מסר לה את המסמך לראשונה כאשר נפגשה עימו.

נוכח טיעון זה של המשיב מפי באת כוחו, ביקשה ב"כ המבקשת לבדוק את הטיעון ולהעביר את התיק להשלמת חקירה.

בוצעה השלמת חקירה. אשר מצאה ביטויה הן במזכר מפי פקד אבי הדי מאח"מ נתב"ג והן בדברי ב"כ המבקשת לפרוטוקול לאחר ששוחחה עם השוטר אשר עיכב את המשיב לחקירה ואף חתום על הזמנתו למחנה עופר.

ההסבר אותו מבקשת ב"כ המבקשת להציג הינו כי למשיב אכן נמסרה ההזמנה המדוברת במועד המופיע עליה, אלא שההזמנה נמסרה לאחר שהמשיב נתפס כשוהה בלתי חוקי. מבירור שנערך עולה כי המשיב לא זומן מעולם לתחנת נתב"ג ליום 17/09/10 והפעם הראשונה בה הגיע לתחנה היית לאחר שעוכב על-ידי שוטר הסיור אסייג שמעון לתחנה.

לדבריה טרם חקרתו של המשיב וככל הנראה לאחר שיחה, נוצר קשר בין השוטר לבין גורמים מסויימים במחנה עופר אשר ביקשו מהחוקר למסור למשיב הזמנה להגיע אלהם ביום 26/09 ואכן הזמנה כזו נתנה למשיב לבקשת אותם גורמים.

לאחר מכן המשיב נחקר, מסר את גרסתו, ענינו הובא בפני הקצין האחראי, והוחלט על מעצרו.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג בפני, באתי לכלל מסקנה כי בעת הזו קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב.

גרסתו של המשיב כפי שנמסרה לבית המשפט באה לעולם לראשונה, רק בדיון שנערך בענינו בבית המשפט.

שמעתי ניסיון ב"כ המשיב להסביר העובדה כי המשיב לא מסר גרסתו זו בחקירה כי ביקש למסור בידיו את אותו מסמך אשר לטעמו "מנקה" אותו מכל אשמה. בהחלט ייתכן כי ניתן להבין רצונו של המשיב לשמור את אותו מסמך בידיו ולא לחשוף אותו, אלא שהדבר לא מסביר את העובדה כי המשיב לא טרח למסור גרסה לפיה מעמת הוא את החוקר עם הנסיבות להן הוא טוען ועם העובדה כי אך לפני זמן קצר היה בתחנת המשטרה לבקשתם תוך נקיבה בשמו של השוטר עימו נפגש בתחנה.

חלף זאת בחר המשיב למסור גרסה, לפיה מודה בטעותו ומבקש סליחה. מציין כי הגיע לישראל לטייל עם חברים ואף היה בחוף הים. והבטיח כי לא יחזור יותר לתחומי המדינה.