מדינת ישראל נ' אבו עדרה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לנהוג, לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין").

2.מהכרעת הדין עולה כי ביום 14.1.2010 שוטט הנאשם בין הרכבים בחניית השוק העירוני ברחוב רמב"ם וניסה לפתוח אותם. בסופו של דבר הצליח הנאשם לפרוץ לרכב מסוג מרצדס בבעלותו של מר יונס בלאל (להלן:"המתלונן"). הנאשם נכנס לרכב, פתח את תא הכפפות, אך נתפס על ידי השוטרים בטרם הספיק לבצע את זממו.

3.ב"כ המאשימה המלומד בטיעוניו לעונש ציין כי לנאשם הרשעות קודמות מרובות בעבירות רכוש, התפרצות לרכב וגניבה מרכב, ציין כי הנאשם החל בפעילותו הפלילית בשנת 96', הרשעתו האחרונה מינואר 09' (ת.פ 5113/08 של בית משפט זה, כב' השופט מגד – ת/2), במסגרתה נדון בין היתר למאסר בפועל בן 15 חודשים, ולמאסר מותנה בן 12 חודשים בר הפעלה בתיק זה.

אליבא דמאשימה הנאשם לא למד את הלקח מהמאסרים הרבים שריצה, והראיה לכך היא כי זמן לא רב לאחר ששוחרר מהמאסר שהושת עליו בינואר 2009 ביצע את העבירה דנן. בנסיבות אלה, ומשבחר הנאשם למצות את זכותו לנהל הוכחות, אין להקל עימו, ועל כן ביקש ב"כ המאשימה המלומד להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי ולהפעיל המאסר המותנה במצטבר למאסר בפועל.

4.ב"כ הנאשם המלומד ביקש להתחשב בעובדה שלא נגרם כל נזק לרכב, ולא נגנב דבר מהרכב. לטענתו מדובר באירוע שאין בו תחכום או שיטתיות ולמעשה זוהי עבירת פשע ברף הנמוך של עבירות מאותו סוג. ב"כ הנאשם הפנה לדברי המתלונן, אשר ביקש שלא להגיש תלונה וטען לנסיבותיו האישיות של הנאשם: הנאשם מאורס מזה שנתיים ולא התחתן עקב המאסר הקודם, הנאשם הגיע ממשפחה במצב כלכלי קשה. סופו של יום ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בהפעלת המאסר המותנה, שכן המדובר במאסר ארוך אשר די בו בנסיבות העניין ובנסיבות ביצוע העבירה.

הנאשם ביקש להצטרף לדברי בא כוחו.

5.הנאשם שבפניי יליד 1975 הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב. הליך ההוכחות נוהל בשל טענת הנאשם כי הינו שכנו של המתלונן וכי המתין ברכבו של המתלונן על מנת שזה האחרון יסיע אותו לביתו. כאמור בהכרעת הדין, טענה זו נדחתה, על אף ההיכרות הקודמת בין השניים.

6.יפים דבריו של כבוד השופט מגד בעניינו של הנאשם בת.פ 5113/08(ת/2), אשר השית את התנאי בר ההפעלה בענייננו:

"למעשה משנת 2002 ואילך הנאשם יוצא ונכנס את שערי בית הסוהר לעתים קרובות, שכן משך תקופה קצרה יחסית, ריצה שלושה מאסרים. גם מאסרים קודמים אלה ומאסר מותנה המרחף מעל ראשו לא הרתיעוהו. אין מנוס מלהרחיקו מהחברה הנורמטיבית ולהקטין את הנזקים שהוא גורם לאזרחים הנאלצים על לא עוול בכפם לשאת בתוצאות מעשיו."

(ר' פסקה 3 לגזר הדין, ת/2).

נראה כי דבר לא השתנה מאז נגזר דינו של הנאשם בפני כב' השופט מגד, פרט לעובדה כי לחובתו של הנאשם נוסף המאסר שהושת עליו על ידי כבוד השופט מגד ביום 27.1.2009.

7.פרט לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, יש לשקול לחובתו את העובדה כי העבירה בה הורשע הנאשם היא עבירה חמורה אשר פוגעת ברכושו של הציבור, ועל בית המשפט לתת יד לעקירת התופעה מן השורש.

8.לקולא יש לקחת בחשבון את העובדה כי בסופו של יום לא נגרם נזק לרכבו של המתלונן, או לרכושו של המתלונן, שכן לא נגנב דבר, ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפרטן הסנגור.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.10 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו של הנאשם, 14.1.2010.

ב.אני מפעילה את התנאי בן 12 חודשים מת.פ 5113/08 של בית משפט זה.

לאור העובדה כי הנאשם בחר לנהל את ההליך עד תום, לא אוכל להתחשב בו בהפעלת התנאי, והתנאי יופעל במצטבר לעונש המאסר שהושת דלעיל.

סך הכול ירצה הנאשם 22 חודשי מאסר אשר ימנו מיום 14.1.2010.

ג.אני גוזרת על הנאשם מאסר מותנה בן 12 חודשים שלא יעבור על העבירה בה הורשע.