מדינת ישראל נ' אבו עבדה(עציר)

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 1(ב) + 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של שהייה שלא כדין בנסיבות בהן בתאריך 9.8.11 שהה במודיעין ללא שהיה לו היתר שהייה או עבודה בישראל.

לנאשם הרשעה קודמת בעבירה זהה בגינה נדון למאסר בפועל בן 7 ימים, מאסר מותנה לחודשיים וחוייב לחתום על התחייבות בסך של 2,000 ₪.

ב"כ המאשימה מפנה להלכות הרלוונטיות ומבקש – נוכח הישנות העבירה – להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה וכן להשית עליו עונש מאסר בפועל שירוצה במצטבר לעונש המאסר המותנה שיופעל ובנוסף להשית על הנאשם קנס וזאת כאשר לשיטת המאשימה זהו הרכיב הענישתי אשר יהיה בו כדי להרתיע הנאשם מלחזור לבצע עבירה.

הסנגור מצידו מפנה לגילו הצעיר של הנאשם (הנאשם בן 24), לעברו הכולל אך ורק הרשעה אחת והיא הרשעה בעברה של שהייה בניגוד לחוק הכניסה כאשר לעבירה זו לא נלוותה לא בפעם הקודמת ולא בפעם הזאת כל עבירה נוספת.

לטענת ההגנה הכניסות לישראל בוצעו על רקע מצוקה כלכלית קשה עד שהביאה את משפחת הנאשם לפת לחם.

אבי המשפחה נפטר והנאשם נאלץ לדבריו להכנס לישראל אך ורק על מנת להביא פת לחם לבני המשפחה.

עוד מפנה הסנגור לתקופה הקשה בה היה שרוי הנאשם במעצר למרות שנקבעו תנאים לשחרורו אשר לא עמד בהם מחמת חסרון כיס וזאת הגם שמדובר היה בתקופת הרמדאן והחג.

שקלתי את נסיבות העניין וטיעוני ב"כ הצדדים וכל זאת כמובן אל מול ההלכות בעניין זה.

אומר תחילה כי טענות דומות לטענות שמעלה היום ההגנה נטענו כבר במהלך הדיון בתיק הקודם של הנאשם וביהמ"ש שם הביא בחשבון בין השאר את העובדה שכניסתו של הנאשם אז היתה לצרכי עבודה בלבד.

מן הסתם פירש הנאשם באופן מוטעה את ההתחשבות שגילה ביהמ"ש באותו עניין במצוקה הכלכלית ובנימוק האמור והוא חוזר ונכנס לישראל שלא כדין.

למרבה הצער לא היה גם בעונש המאסר בפועל לתקופה קצרה ביותר שהושתה עליו כדי להרתיעו.

עם זאת כמובן לנגד עיני מכלול הנסיבות המקלות כפי שהצביע הסנגור וביניהן בין השאר ההודיה והחסכון בזמנו של הציבור.

כך גם מביאה אני בחשבון את חלוף הזמן בין מועד גזר הדין בתיק הקודם ועד ביצוע העבירה בה עסקינן – כשנתיים במהלכן לא ביצע כל עבירה נוספת מכל סוג שהוא.

למרות האמור לעיל ינתן משקל לקולא לעובדה שלא בוצעו עבירות נלוות, מה שמחזק את טיעוני הסנגור כי אכן הנאשם לא שם פעמיו לישראל לשם ביצוע עבירה או לשם סיכון הציבור אלא רק על מנת להביא פת לחם לבני משפחתו.

בנוסף מביאה אני בחשבון כי במידה מסויימת קשים תנאי המאסר למי שהינו תושב האזור וזאת משום שמכורח הנסיבות נמנעים ממנו ביקורי משפחה אשר יש בהם כדי להקהות מעוקצו וחריפותו של עונש המאסר.

כך גם תובא בחשבון העובדה שהנאשם היה במעצר במהלך חודש הרמדאן והחג שבסיומו.