מדינת ישראל נ' אבו עאייש

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 21/06/10 בהעדר המבקש.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון היות ולא זומן כדין.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

הזמנה לדין נשלחה בתאריך 07/12/09 באמצעות דואר רשום. אישור המסירה חזר בציון "נמסר לבן משפחה", המהווה אישור מסירה כדין.

בפסיקה נקבע כי משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נגד מדינת ישראל; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נגד מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

הענישה שהוטלה על המבקש הינה במתחם הסבירות, ביחס לענישה הנוהגת בגין העבירות בהן הורשע, ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

בתאריך 23/03/11 הגיש המבקש בקשה לחישוב הפסילה שהוטלה במסגרת תיק זה, במסגרתה הוגש תצהיר, שנערך בפני ב"כ דהיום והפסילה חושבה. מכאן שלכל המאוחר ידע המבקש על פסק הדין בתאריך 23/03/11. למרות זאת, מוגשת הבקשה בשיהוי ניכר, ללא כל הסבר סביר.

לא פורטו במסגרת הבקשה המקורית סיכויי ההגנה ולפנים משורת הדין, אפשרתי למבקש לפרט סיכויי הגנתו.

מתגובת ב"כ המבקש עולה כי אין מחלוקת על כך שבמועד הרלוונטי לכתב האישום לא היה למבקש רישיון נהיגה תקף ולא הוצג הבסיס הראייתי לטענה כי המבקש לא נהג ברכב בשעת האירוע.

למרות השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ולמרות קיומו של זימון כדין, על רקע נימוקי הבקשה, הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, בכפוף לתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

נדחה לדיון לתאריך 09/11/11 בשעה 10:30.

המבקש יתייצב במועד שנקבע ויציג קבלה בדבר תשלום ההוצאות במועד שנקבע.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ב, 05 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: