מדינת ישראל נ' אבו סביח(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית, התחזות כאחר, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ב"כ המשיב טענה לפגם בחומר הראיות בדמות העדרה של תע"צ בנוגע למעמדו של המשיב כשוהה בלתי חוקי.

ב"כ המבקשת מפנה את בית המשפט בענין זה להודאתו המפורשת של המשיב, בה מודה כי שוהה הוא שלא כדין בתחומי מדינת ישראל, כמו כן מפנה היא לעובדה כי כשנתפס המשיב הזדהה הוא באמצעות תעודה מזוייפת כתושב ישראל ולא טען הוא לזהותו האמיתית או להחזקת אישור שהייה כדין בישראל.

יאמר מיד כי אכן הודעתו של המשיב מהווה ראיה לכאורה למיוחס לו.

בכל הנוגע לתוספת הראייתית שהיא נדרשת לענין זה, בתי המשפט בערכאות השונות חיוו דעות שונות בכל הנוגע האם קיומה של תוספת ראיתית צריכה להבדק בשלב המעצר ואם לאו, וקיימות דעות לכאן ולכאן.

כשלעצמי סבורני כי נוכח הודעתו המפורשת של המשיב והעובדה כי התחזה באמצעות תעודה מזוייפת, הרי שדי בראיות שהוצגו על מנת להקים את התשתית הראייתית הנדרשת לעבירות המיוחסות למשיב.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה, בהכרח קמה ועולה עילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין.

נוכח העובדה כי המשיב לא הסתפק בכניסה לתחומי מדינת ישראל ושהייה בה שלא כדין, אלא אף טרח להצטייד בתעודה מזוייפת ולהציגה בפני השוטרים, על מנת לנסות ולמלט עצמו מאימת הדין, מתעצם החשש להמלטות מאימת הדין, ואין מקום למתן אמון במשיב ולשחרורו בחלופת מעצר.

אשר על כן- לא מצאתי כי בקביעת תנאי שחרור יש כדי להשיג את תכלית המעצר בעניינו של המשיב ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תש"ע, 21/06/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: