מדינת ישראל נ' אבו ליל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בתאריך 24/03/11 בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון היות שלא זומן כדין, אולם ההזמנה לישיבת יום 24/03/11 נשלחה למבקש באמצעות דואר רשום ואישור המסירה חזר בציון "נמסר לבן משפחה", המהווה זימון כדין.

בפסיקה נקבע כי משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נגד מדינת ישראל; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נגד מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).

במסגרת בקשה לביטול פסק דין, על המבקש להעלות בכתב את מכלול טענותיו כולל אסמכתאות להן. בית המשפט מוסמך לדחות בקשה על סמך האמור בה בלבד "וכך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין" (ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם, פורסם במאגרים המשפטיים).

בבקשה שבפניי לא פורטו סיכויי הגנה והטענה כי קיימים כאלה, לא נתמכה באסמכתאות.

הענישה שהוטלה על המבקש הינה במתחם הסבירות, ביחס לענישה הנוהגת בגין העבירות בהן הורשע, ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: