מדינת ישראל נ' אבו כליב(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות תקיפה ואיומים, כמפורט בעובדות 1 ו- 2 לכתב האישום. מן האמור בעובדה מס' 3 זוכה הנאשם מחמת הספק.

בהתאם לקביעות הכרעת הדין, יצא הנאשם מדירתו הממוקמת בבית משותף, אל כניסת הבניין, בה המתין אותה עת המתלונן, אשר חשד בנאשם כי פרץ לביתו.

הנאשם אחז בסכין ואלה ורדף אחר המתלונן.

הנאשם פגע באמצעות האלה במכנסי המתלונן וגרם לקרע.

הנאשם נמלט מן המקום ואותר ע"י המתלונן בחלוף כשבועיים ימים.

המתלונן זימן אנשי משטרה אשר עצרו את הנאשם בהיותו באוטובוס.

הנאשם כפר במיוחס לו, אם כי לא כפר באירוע בכללותו.

לטענתו אחז באלה, עת יצא מביתו שכן חשש מן המתלונן.

המאשימה הדגישה את חומרת האירועים, את האלימות שננקטה באירוע אשר יש לעשות למיגורה, את הרשעותיו הרבות של הנאשם האוחזות גם עבירות של החזקת סכין שלא כדין, ואת כפירתו במיוחס לו.

בנסיבות אלה סבורה המאשימה כי יש להחמיר עם הנאשם על רקע חומרת מעשיו.

ביקשה המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל ומאסר על תנאי, כן בקשה לחייבו לפצות את המתלונן.

מנגד, טען ב"כ הנאשם, כמיטב כישרונו, כל שניתן לטעון לטובת מרשו.

ב"כ הנאשם הבהיר כי הנאשם כפר במיוחס לו, אך הסביר, כי הנאשם נכון היה להודות תחילה בחלק מן האמור בכתב האישום, בנסיבות דומות למדי לאלו שנקבעו בהכרעת הדין.

עוד נטען, כי הנאשם אינו מאופיין בביצוע עבירות אלימות ונסיבותיו האישיות קשות. הנאשם יתום מאב, רווק החי עם אימו ומטופל טיפול פיזי ונפשי.

נטען, כי יש להתייחס לנסיבות האירוע המסוים, בגדרו, חשש הנאשם מן המתלונן אשר עמד בפתח הכניסה לבניין מגוריו, לאחר שחשד בו בביצוע התפרצות לדירתו. משכך, פעל כפי שפעל.

עוד הודגשה העובדה, כי הנאשם והמתלונן, לרבות רעייתו אשר העידה בבית המשפט עתידים לשוב ולהתגורר בדירות סמכות בהיותם שכנים.

על רקע כל האמור לעיל, סבור ב"כ הנאשם כי די בתקופה בה נכלא הנאשם בהיותו עצור עד תום ההליכים ויש להסתפק בעונש מרתיע ומידתי הצופה פני עתיד.

כן ביקש ב"כ הנאשם שלא לחייבו לפצות את המתלונן בגין מעשיו.

הנאשם בדבריו האחרונים, הביע צער ובושה אודות התקרית, בפרט שאירעה בינו לשכנו.