מדינת ישראל נ' אבו חיט

פרוטוקול

הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 07.10.11 בשעה 3:18 בכביש 1 ק"מ 25, נהג ברכב מ"ר 51-387-36, במהירות של 165 קמ"ש במקום 110 קמ"ש, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הכפירה:

הנאשם כופר במהירות המיוחסת לו, לטענתו נהג 110 אולי 120 והוסיף כי הסתכל על מד המהירות, לא מיהר לשום מקום, הכביש היה מלא מכוניות והיה לילה לפני יום כיפור. הנאשם אינו כופר בזמן, בנהיגה ובבעלות הרכב.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העיד עורך הדוח שפר אלי (להלן:"השוטר"), אשר ערך דוח ת/1, נספח הדוח – ת/2 וצירף העתק יומן הפעלה – ת/3.

כמו-כן צורף תע"צ תקינות – ת/4.

פרשת הגנה:

מטעם ההגנה העידו הנאשם ושלושה חברים שהיו עימו ברכב: ערפאת סמארה, מוחמד סוועד ובשארה רביע.

לאחר ששמעתי את עדויות עדי התביעה ועדי ההגנה, התרשמתי מהופעתם בפני ועיינתי במסמכים אשר הוגשו, מצאתי כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וכי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה ואנמק:

אין מחלוקת לגבי הזמן ומקום האירוע וטענתו העיקרית של הנאשם היא כי הוא לא נסע במהירות המיוחסת לו.

עד התביעה מסר עדות מפורטת ומקצועית לפיה, בתאריך העבירה הפעיל מכשיר ממל"ז וזאת לאחר שביצע למכשיר בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תיאום וכיול.

העד חזר על פרטי הדוח, ציין שעמד סמוך לעמוד אכיפת מהירות כנגד התנועה המגיעה ממערב למזרח, תנועה מתקרבת, רכבו של הנאשם הגיע בודד בנתיב השמאלי מתוך 3 נתיבים, כיוון את הנקודה האדומה למרכז הרכב שבין שני הפנסים, טווח הגילוי 230.0 מטר, והתקבלה מהירות של 170 קמ"ש, לאחר מכן התחיל בנסיעה אחרי הרכב תוך שמירה על קשר עין רצוף.

העד הוסיף כי המקום מואר בתאורת רחוב וכי במהלך הנסיעה הנהג הספיק לעקוף מספר כלי רכב בנתיב הימני, ובק"מ 30 חזר לנתיב הימני והשוטר סימן לו לעצור בצד.

עוד הוסיף העד כי נבדקו התמרורים בק"מ 19 ונמצאו תקינים.

לטענת הנאשם כי הוא לא נהג במהירות המיוחסת לו וכנראה שהשוטר התבלבל ותפס מישהו אחר. לתמיכת טענתו ציין כי במהלך הנסיעה, הבחין חברו בשוטר והזהיר אותו ואז הסתכל על השעון שהיה ב- 110 קמ"ש וכך גם שאר החברים. אחרי זמן אולי 4-5 דקות נעצר ע"י השוטר.

הנאשם ציין שמייד לאחר מקום עמידתו של השוטר קיים סיבוב, הכביש לא היה ריק כך שלא יכול היה השוטר לשמור על קשר-עין רציף.

הנאשם ציין כי ברגע שהחבר הבחין בשוטר והזהיר אותו על כך, רק אז, הסתכל במד המהירות אולם, אין בכך כדי להעיד על המהירות בה נהג בעת שנקלט באמצעות מכשיר הממל"ז.

טענתו של הנאשם לפיה השוטר התבלבל, הינה בגדר השערה בלבד.