מדינת ישראל נ' אבו חאמד

החלטה

בפניי בקשה מיום 9/3/11 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 28/2/11 בהעדר המבקש.

לטענת המבקש, הוא לא קיבל הזמנה לדיון והדבר היחיד שקיבל הינו הודעה על קנס ופסילת רישיון נהיגה.

ב"כ המשיבה בתגובתו התנגד לבקשה.

לשיטתו, הנאשם זומן כדין ואישור המסירה חזר בציון לא נדרש ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

אישור המסירה של ההזמנה לדיון חזר בציון "לא נדרש" אשר כמוהו כאישור מסירה.

במצב דברים זה, אין למבקש להלין אלא על עצמו.

זאת ועוד, לא מצאתי כי עשוי להיגרם לנאשם עיוות דין. המבקש לא ציין בבקשתו אילו טענות הגנה מצויות בידיו. כמו כן גזר הדין שניתן הולם בנסיבות העניין.

לאור כלל הדברים האמורים , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: