מדינת ישראל נ' אבו זקיקה(עציר) ואח'

החלטה לגבי המשיב מס' 1

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים: באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של הסגת גבול, נסיון לגניבת רכב וחבלה במזיד, בקשר לאירוע מיום 3.3.10 אותו ביצע, לפי הטענה, ביחד עם אחר בשם דבסאן. האישום השני והשלישי נוגעים למסכת עבירות מיום 7.6.10 אותן ביצע יחד עם המשיב מס' 2: באישום השני התפרצות ואיומים (האיומים מיוחסים רק למשיב זה), ובאישום השלישי התפרצות, הסגת גבול והפרעה לשוטר.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, בקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב מס' 1 עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

3.בהחלטה קודמת בתיק זה, הוריתי על שחרורו של המשיב מס' 2 בתנאים, לאחר שקבעתי כי לא קמה עילת מעצר כנגדו. הסניגור המלומד טען כי יש לגזור גזירה שווה למשיב דנן מההחלטה לגבי שותפו, ואילו ב"כ המבקשת המלומד טען כי יש לאבחן בין השניים.

4.מכיוון שבכתב האישום עצמו יוחסו מעשים אחרים ועבירות אחרות לשני המשיבים, יש לבחון ראשית לכל אם קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב מס' 1.

5.ראיות לכאורה – ב"כ המשיב הסכים בהגינותו לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות הרכוש נשוא האישומים השני והשלישי, וחלק רק על קיומן של ראיות לכאורה לאישום הראשון, ולעבירת האיומים המיוחסת למשיב מס' 1 באישום השני.

6.האישום הראשון – הראיות בתיק מתבססות על טביעת אצבעו של המשיב מס' 1 שנמצאה על הרכב אותו ניסו לפרוץ. הסניגור המלומד טען כי מדובר במקום חיצוני, שאיננו מלמד על קשר של המשיב 1 לנסיון הפריצה לרכב, באשר המשיב 1 עבד ברחיצת מכוניות.

7.מחוות דעתו של המומחה אלי דיין, עולה כי מעתקים 5, 6, 7 תואמים לטביעת אצבעותיו של המשיב מס' 1. מדו"ח העתקת ט"א שערך רס"ב אוחיון, עולה כי מעתקים 5-6 נלקחו: "ממסגרת דלת נהג שעוקמה מבפנים במהופך". מעתק מס' 7 נלקח: "משמשת חלום דלת נהג שעוקמה –חיצוני".

8.ניכר איפוא, כי לפחות שני המעתקים הראשונים נטלו מתוך הרכב, במסגרת הדלת שעוקמה לצורך הפריצה, ולכן סביר ביותר כי נותרו בזירה ע"י מי שניסה לפרוץ את הרכב.

9.יצויין כי המשיב בעדותו, לא טען להסבר תמים אלא הרחיק את עצמו מהרכב באומרו: "לא. מה פתאום. לא נגעתי ברכב, לא הייתי באזור בכלל... ...אין לי טביעות אצבע באוטו" (הודעה מיום 9.3.10, ש' 8-10).

10.בתי המשפט קבעו לא פעם כי מציאת טביעת אצבע ללא הסבר מניח את הדעת, יכולה לכשעצמה להביא להרשעה:

"אין עוד צורך להרחיב הדיבור - והוחלט על כך בעקביות בשורה של אסמכתאות - כי מותר להרשיע על יסוד הוכחה של מציאת טביעת אצבעות של הנאשם במקום הפשע, בהעדר הסבר מצדו, כיצד הגיעו טביעות כאלה לאותו מקום..." (ע"פ 16/82 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4), 309 , 316-317 (1982))."הלכה פסוקה היא כי מציאת טביעת אצבע במקום העבירה או על חפץ שבו נעברה עבירה, שלא ניתן הסבר סביר להימצאותה שם, היא ראיה שמשקלה רב ויש בה כדי לבסס הרשעה כראיה יחידה, וממילא כדי לשמש ראיה לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים..." (בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 577 , 579-580 (2003)).

11.בענייננו, נעשה נסיון לפרוץ לרכב ע"י עיקום מסגרת הדלת הקדמית, ושם נמצאו שתיים מטביעות האצבע של המשיב מס' 1, בחלק הפנימי של המסגרת. המשיב מס' 1 לא הביא כל הסבר להמצאות טביעות אצבעותיו, אם כי בא כוחו ציין בדיון כי הוא עבד בשטיפת כלי רכב.

12.יצויין כי לטביעות אצבעותיו של המשיב במקום כה מחשיד, ניתן להוסיף שיחה בין המשיב מס' 1 לאותו אחר דבסאן החשוד באותה עבירה עימו, במהלכה סימן המשיב מס' 1 לשותפו לשתוק, ובהמשך תאם עימו גרסה כאילו אינם מכירים זה את זה.

13.בשולי הדברים אבקש להוסיף, כי חרף הראיות הללו, לא בהכרח מדובר בעבירה של נסיון לגניבת רכב לפי סעיף 413(ב) + 25 לחוק העונשין תשל"ז 1977, וייתכן כי מדובר בעבירה של פריצה לרכב ונסיון לגניבה ממנו לפי סעיף 413ו' ו- 413ד' +25 לאותו חוק, אולם אין לדבר השלכה של ממש על המחלוקת בין הצדדים, משמדובר בעבירת רכוש חמורה בנוסף לאישומים השני והשלישי.

14.אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לאישום הראשון.

15.האישום השני – באישום זה מיוחסת למשיבים עבירת התפרצות כאשר נכתב בכתב האישום כי: "נאשם 1 נכנס לתוך הבית ונאשם 2 שמר במקום". ב"כ המשיב 1 הסכים לראיות לכאורה לגבי עבירת הרכוש של ההתפרצות, וחלק רק על ראיות לעניין האיומים. לטענתו, לא ניתן לשייך למשיב מס' 1 את עבירת האיום נשוא האישום השני. בעניין זה יש לפנות לעדות המתלונן באישום זה, מר דוד פרץ.

16.בהודעת המתלונן פרץ מיום 7.6.10 נאמר כך:

"סמוך לשעה 02:20 ישנתי בחדר שינה שלי, והבחנתי תוך כדי שינה באור בחדר שינה שלי. פתחתי את העיניים וראיתי אדם שעומד בכניסה לחדר שלי שמחזיק פנס בידו. צעקתי לו: הלו, מי אתה? מה קורה? הוא נבהל, אמר אה וברח. אני מייד קמתי מהמיטה הלכתי לסלון. חיפשתי לראות את הבחור שנכנס אלי לבית. ראיתי שהדלתות של הבית סגורות, ובחלון של סלון, ראיתי את הבחור עומד מבעד לחלון מבחוץ, אני בפנים, הוא שאל אותי אם כל בסדר, אם אני רוצה מים, היה לו מבטא של בדואי, אני אמרתי לו: תלך! אז הוא אמר לי: אתה רוצה נהרוג אותך? אז הבנתי שאני צריך להתקשר למשטרה, והבחור נעלם, ותוך כדי שאני מדבר עם המשטרה, שמעתי שהוא נכנס לשטח של השכן שלי סעדיה בן חמו..." (הודעה מיום 7.6.10 ש' 2-9. ההדגשה איננה במקור).

17.כאמור לעיל, ב"כ המשיב הודה בראיות לכאורה לגבי עבירת ההתפרצות, כשלפי נוסח כתב האישום, המשיב מס' 1 נכנס לדירה והמשיב מס' 2 שמר (מבחוץ). מעיון בהודעתו של המתלונן פרץ בכללותה, עולה בברור, כי אותו אדם שפרץ לתוך הבית והעירו משנתו, הוא האדם שראה מעבר לחלון הסלון ושאיים עליו משם.