מדינת ישראל נ' אבו זהרה(אסיר)

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תש"ע, 27/06/2010 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכניסה לישראל שלא כדין.

כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר מותנה של 3 חודשים וכן התחייבות להימנע מלבצע עבירה זו על סך של 5,000 ₪.

ב"כ המאשימה עותרת להפעיל את עונש המאסר המותנה, לגזור עונש מאסר במצטבר, להפעיל את ההתחייבות ובמצטבר לה להשית קנס.

הסנגורית עותרת להימנע מהפעלת ההתחייבות וככל שיוטל עונש מאסר שיהא זה בחופף לעונש המאסר המותנה שיופעל.

בתמיכה לעתירתה מפרטת הסנגורית נסיבות מקלות הקשורות במצוקה הכלכלי הקשה ביותר בה מצויים הנאשם ובני משפחתו וכן מצבו הבריאותי הקשה של אחיו הקטן אשר זקוק לטיפולים רפואיים יקרים.

אליבא דהגנה התכלית היחידה לה נועדה כניסתו של הנאשם לישראל הנה מציאת פרנסה על מנת לממן את הטיפול הרפואי הדחוף לו זקוק אחיו הקטן ולהביא פת לחם לבני המשפחה.

משהנאשם היה מצוי בישראל רק 3 ימים ומשהסתבר לו שאינו מצליח למצוא עבודה עמד לצאת את הארץ ו/או אז נתפס.

שקלתי נסיבות הענין, טעוני באי כוח הצדדים וההלכות הרלונטיות.

בשורה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון עמד בית המשפט העליון על פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות על חוק הכניסה.

יצוין כי בהלכות השונות עמד בית המשפט העליון על כך שפוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות על חוק הכניסה לישראל טרם התפוגג, בהלכת פראג'ין עמד כבוד השופט רובינשטיין גם על זכותה של המדינה להגן על גבולותיה ולמנוע כניסת מי שאינם רשויים להימצא בישראל. יחד עם זאת חזר בית המשפט העליון והבהיר כי כל מקרה צריך להידון לנסיבותיו.

בהלכת פראג'ין עמד בית המשפט העליון גם על כך שהתייחסות לעבירות כניסה ושהייה צריכה להיות קלה יותר מאשר להעסקה, הלנה והסעה אך גם בעבירות כניסה ושהייה קיים מדרג.

בבחינת המדרג יש ליתן את הדעת אם מדובר בעבירה ראשונה או בעבירה חוזרת.

במקרה שלפנינו מדובר במי שנדון ביום 20.12.09 על כניסה לישראל שלא כדין.

באותו מועד עמד בית המשפט על כך שמדובר במי שנעדר עבר פלילי ודן את הנאשם לעונשים צופים פני עתיד – מאסר על תנאי והתחייבות.

מסתבר שהנאשם פרש באופן מוטעה את ההליכה שהלך לקראתו בית המשפט וחודשים ספורים לאחר מכן – בסוף חודש מרץ שנה זו – הוא חוזר ונכנס לישראל שלא כדין.

הפעם כבר העבר הנקי אינו יכול לעמוד לימינו של הנאשם ולהיפך, סמיכות העבירה לתיק שלפני למועד בו נדון בתיק הקודם מהווה נסיבה מחמירה הנוספת לעצם ההרשעה הקודמת.