מדינת ישראל נ' אבו זגילה (עציר)

החלטה

בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסגת גבול פלילית, פריצה לרכב וניסיון גניבה.

כפי המתואר בכתב האישום, ביום 5.5.2012, סמוך לשעה 06:50 הסיג גבול בצוותא חדה עם הקטין ע.ה על ידי כך שטיפסו מעבר לגדר של מסגריה בעמק שרה בבאר שבע. בהמשך התפרצו השניים לרכב מסוג גי.אמ.סי על ידי ששברו את שימשת החלון ונכנסו לתוכו ובהמשך ניסו לגנוב את הרכב על ידי כך ששברו את מתג ההתנעה וקרעו את חוטי המפסק.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 30.5.2012, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר הנובעת מעברו הפלילי של המשיב בצד זאת, עתר לביהמ"ש שיורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אימו.

ב"כ המשיב מציין כי מדובר בעבירת רכוש בודדת אשר אינה מקימה עילת מעצר כאשר גם אם זו מתקיימת נוכח עברו הפלילי אלא שמדובר בעילה בעצימות נמוכה אשר מאפשרת שחרור שותפו של המשיב, הקטין שוחרר בהסכמה. המאסר על תנאי, תלוי ועומד נגד המשיב קוצר ועומד על תשעה חודשים ולא על 18 חודשים כפי שנגזר בתחילה. אימו של המשיב, הצהירה בפני ביהמ"ש, כי תפנה למשטרה על כל הפרה מצידו של זה וכי יש אפשרות ליתן למשיב הזדמנות נוספת.

מנגד, ב"כ המבקשת מציין, כי חרף גילו הצעיר של המשיב, זה כבר הורשע בגין עבירות דומות וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי אשר לא הרתיעו מלבצע את המיוחס לו יחד עם קטין תוך נסיון המלטות בשעה שנתפסו. לדברי ב"כ המבקשת, שחרורו של המשיב יש בו כדי להעמיד את בטחון הציבור ורכושו בסיכון.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני, וכן התרשמתי באופן בלתי-אמצעי מן החלופה המוצעת, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב.

כאמור, ישנה הסכמה לראיות לכאורה, ובשעה שזו תמונת המצב, הרי שחרף העובדה שעסקינן בעבירת רכוש יחידה בעניינו של זה, מתקיימת עילת מעצר ברורה ומוחשית. הרושם העולה מעיון בהסתבכויותיו הקודמות של המשיב, ובשים לב לאמור בכתב האישום הוא כי מדובר במי שחרף גילו הצעיר הפך את גניבות הרכבים למשלח יד, וכי גם הליכים קודמים בעניינו, לרבות עונשי מאסר ממושכים ועונשי מאסר על תנאי – לא הניאו אותו מלחטוא פעם נוספת בעבירות דומות.

המדובר במשיב אשר הינו בן 18 וחצי. המשיב הורשע במסגרת ת"פ 42169-02-10 בשלוש עבירות של גניבת רכב, שתי עבירות של נסיון גניבת רכב וחמש עבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון. המשיב צירף אל תיק זה תיק נוסף שעניינו ת"פ 4036-02-10, כאשר שם הורשע המשיב בשלוש עבירות של התפרצות לרכב, גניבת רכב, נסיון גניבת רכב ועבירות נלוות. עיון בגזר-הדין מגלה כי את העבירות המיוחסות לו ביצע המשיב תוך הפרת הוראה חוקית אשר ניתנה על-ידי כב' השופט פרסקי, אשר שחרר אותו לחלופה בבית אמו, אשר מוצעת גם כיום כחלופה, ופרק זמן קצר לאחר ששוחרר.

חרף כך שעסקינן בקטין אשר ברגיל בתי-משפט לנוער נותנים את הבכורה להליך השיקומי, נגזרו על המשיב על-ידי כב' השופט אבו פריחה, בין היתר, 9 חודשי מאסר בפועל, בצד עונש מאסר על תנאי. לציין כי גזר-דין זה ניתן ביום 14.9.10, כאשר בית-המשפט מתייחס לכך שכל הניסיונות הטיפוליים שנעשו בעניינו לא צלחו ואת ההפרות של המשיב באמון שניתן לו על-ידי בית-המשפט.

עונש מאסר זה, לרבות עונש המאסר על תנאי, לא הותירו רושם רב על המשיב, שכן במסגרת ת"פ 24855-03-11 הורשע המשיב כי ביחד עם אחר התפרץ לרכב, גנב אותו ונהג בו ללא רישיון, כאשר בהמשך נמלט משוטרים אשר רדפו אחריו. המשיב צירף עוד שני תיקים פליליים נוספים, האחד עניינו התפרצות בצוותא חדא עם אחר ביום 18.2.11, והשני גם כן עניינו התפרצות לרכב וגניבה על-ידי שבירת השמשה, פתיחת הדלת וכניסה אל תוך הרכב. כב' השופט שילו, גם כן באופן חריג לנהוג ביחס לקטינים ולמדיניות הענישה בבית-המשפט לנוער, מציין כי פרק זמן קצר לאחר מתן גזר-הדין על-ידי כב' השופט אבו פריחה המשיב שב וחטא בעבירות דומות. כב' השופט שילו מציין כי התנהלות זו מעידה על המשיב שלא למד לקח, וכי "תרופתו היחידה הינה עונש מאסר ארוך וממושך, ואולי תקופה ארוכה כזו תגרום לו להבין את חומרת מעשיו ולהפסיק לבצע עבירות". בשים לב לאמור לעיל, ובשים לב להיעדר המלצה טיפולית, גוזר כב' השופט שילו על המשיב עונש מאסר בפועל של 18 חודשים (!), בצד התחייבות להימנע מעבירה, פסילה מותנית ופסילה בפועל.

על גזר-דין זה הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי, אשר בדעת רוב מצא לצמצם את תקופת המאסר לשנה, וכך גם את תקופת המאסר המותנה מ-18 חודשים ל-9 חודשים.

נמצא כי פעמיים בהיותו של המשיב קטין נגזר דינו לעונשי מאסר ארוכים בשל פגיעתו הרעה ברכוש הציבור, ומאידך – בהיעדר כל הירתמות להליך טיפולי.

חרף כל אלה, נמצא לכאורה כי המשיב פעם נוספת ובאופן דומה יחד עם קטין חוטא בעבירות רכוש, ומכאן המסקנה המתבקשת היא שכל אימת שהמשיב אינו נמצא מאחורי סורג ובריח זה פורץ למכוניות, תוך מתן דגש על כך שגם הפעם גורר אחריו קטין, וגם עתה ניסה להימלט בשעה שנתפס בכף.

כשאלו הם פני הדברים, המשיב מעיד על עצמו כי ישנו קושי ממשי להורות על שחרורו לחלופת מעצר, וזאת חרף גילו הצעיר וחרף העובדה כי עסקינן בעבירת רכוש.

למעלה מן הצורך אציין כי אמו של המשיב, כפי שעולה מן האמור בגזרי-הדין הקודמים בעניינו, לא ידעה לשמש לו כגורם מציב גבולות, וזו גם התרשמותו הבלתי-אמצעית של בית-המשפט מדבריה באולם בשעה שנחקרה על-ידי הצדדים. מדובר במפקחת יחידה, אשר יותר משביקשה לפקח עליו הביעה כעס על הסתבכויותיו הבלתי נפסקות עם החוק. המדובר במפקחת אשר חרף כך שהמשיב עצור מספר ימים לא ידעה על שום מה, עד אשר באה לדיון. לדבריה, אומרת למשיב שלא ייצא, אולם זה מציין בפניה כי משועמם וחייב לצאת, וכאמור, אף הפר את תנאי שחרורו בעבר בשעה שהיה תחת פיקוחה.

בשים לב לכל האמור לעיל, משמצאתי כי קיימת עילת מעצר ברורה, ומשלא מצאתי כי בעניינו של המשיב קיימת חלופת מעצר ראויה אם בכלל, הנני מורה על מעצרו עד תם ההליכים.

ניתנה היום, י"ד סיון תשע"ב, 4 יוני 2012, בנוכחות הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: