מדינת ישראל נ' אבו הרביד

גזר דין

כתב אישום

הנאשם הורשע, לאחר קבלת ראיות, ביום 20/3/13 בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ובעבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע. מובהר כי בשלב ראשון הורשע הנאשם גם בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון, אך עבירה זו נמחקה, בהסכמה, מחמת התיישנות.

עוד מובהר, כי כבר בתשובה לאישום הודה הנאשם בשדרה העיקרית של עובדות כתב האישום, אך זאת בכמה שינויים קטנים, המשנים את המשמעות המשפטית של הדברים. נוכח הקרבה בגרסאות, הסכימו הצדדים לערוך הוכחות באופן מקוצר ומהיר. זאת, על ידי הגשת הודעות הנאשם עם הודעתו של אותו "סוכן חוץ" אשר הפלילו. הובעה מורת רוח של בית המשפט מבקשת הצדדים להכריע כך את הדין, אך הבקשה המשותפת התקבלה, וכך הוכרע הדין, והנאשם הורשע בחלק מהמעשים שיוחסו לו. הכרעה שהתקבלה, בעיקרו של דבר, על פי הודאתו בחקירה.

נקבע שבמהלך שנת 2005 הגיעו לביתו של הנאשם, ארבעה אנשים ובניהם מחמד אבו עמשה. אלה ערכו תצפיות ובדיקות מגגו של הנאשם. למחרת היום הגיע אבו עמשה לביתו של הנאשם והודיע לו כי שלושת האנשים שהיו עמו הינם חברי ארגון טרור וכי הם מעוניינים לחפור מנהרה מביתו לשטח ישראל, לצורך הוצאתם לפועל של פיגועים "כמו חילופי אש". הנאשם הסכים לרעיון וביקש תמורה של 50,000 דולר. לאחר כמה ימים הופסק הקשר, לאור סירובם של אותם "אחרים".

בהכרעת הדין הודגש שאין אשמה במעשי הנאשם בביתו ביום הראשון, שכן הוא לא ידע אז את מטרת הביקור. למעשה, העבירה מתבצעת החל מהשעה בה מחמד אבו עמשה פוגשו בשנית, מבהיר את מטרת הפגישה, ומביא בפני הנאשם את רצונו של אותו ארגון טרור. רק אז יודע הנאשם כי אותו אבו עמשה הוא "סוכן חוץ". עם זאת, נקבע כי הסכמת הנאשם לרעיון חפירת המנהרה מביתו, ובקשתו לקבל כסף בתמורה לכך, מהווים ניסיון לקשירת קשר למתן שירות לארגון טרור.

לעניין חפצו של הנאשם בקשר זה, צוין כבר בהכרעת הדין כי הנאשם לא היה שלם עם הקשר שניסה לקשור, ושמח כאשר הדבר לא התממש. כן צוין כי האינטרס שלו בעניין לא היה אידיאולוגי אלא נבע משיקולים אחרים.

טענות הצדדים

התביעה טענה כי מדובר על אירוע חמור שהשלכותיו יכולות היו להיות הרות אסון. זאת, משום שהקצאת קרקע לחפירת מנהרות מעזה לישראל נועדה להביא ויכולה להביא לפיגועים חמורים בהם רצח או חטיפה. התביעה הציעה לתחום את העונש בין 3-5 שנים ואף להטיל עונש ברף העליון.

התביעה הציגה רטוריקה מחמירה אודות העונש ההולם את מי שעוסק בתחומי הטרור. זאת, מתוך פסק דין במקרה חמור יותר פי כמה (ע"פ 9349/07 איסמעיל חאמד נ' מדינת ישראל (מיום 23.6.08) שם הנאשם הורשע בכמה אישומים, שכללו בין השאר עיסוק במטענים וסיוע לניסיון לרצח). התובעת ביקשה להקיש מפסק דין שניתן בבית משפט זה בתפ"ח 1081/09 מדינת ישראל נ' חסן חויטאת (מיום 22.12.10) שם הורשע נאשם בשלשה אישומים של השתתפות בפועל בחפירת מנהרות שנועדו להבריח אמל"ח ממצרים לרצועת עזה, (שניים מהם עבד יום אחד בלבד ובאחד היה מעורב לתקופה משמעותית יותר בחפירה), וכן עבירת הסתננות, עליו השית בית משפט זה מאסר בן 8 שנים. המדינה סבורה כי אותו מקרה אף קל יותר מהמקרה דנן. זאת משום שאצלנו מדובר במנהרה לתוך ישראל ממש, מה גם שהעמדת קרקע מתאימה למנהרה, היא העמדה של משאב נדיר יותר מאשר ידיים עובדות.

הסנגורית סבורה כי עמדתה המחמירה של המדינה אינה הולמת את מעשיו של הנאשם, שהם בעיניה על גבול "זוטי דברים", שכן אין הם אלא דיבורים בעלמא, שלא זו בלבד שלא הובילו למעשה, הם אפילו לא הובילו לקשירת קשר של ממש.

הסנגורית הזכירה את חלוף הזמן, כ- 7 שנים מאז נעברו העבירות. כן ציינה את מצב בריאותו הקשה של הנאשם שנמצא בישראל על פי היתר כניסה הומניטארי. זאת, לאחר שאושר לו להיכנס לצורך ניתוח גב דחוף והוא נעצר מיד. עוד צינה הסנגורית את שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות האכיפה, בכך שמסר מידע על ידי מסדרי זיהוי שנערכו לו.

בנושא המגע עם סוכן חוץ טענה הסנגורית שהמגע עם סוכן חוץ כשמדובר בתושב חוץ הינו דבר שבשגרה והמפגש של תושבי עזה עם פעילי טרור הינו יום יומי. כן הוסיפה שהנאשם הינו אב לשמונה ילדים, ללא עבירות קודמות וכי הנאשם העדיף שהתוכנית לחפירת מנהרה מביתו לא תצא לפועל ולכן הציע מחיר גבוה בתמורה.

הנאשם- בטיעונים לעונש טען טענה שהיא בבחינת צידוק, אך חזר בו מיד לאחר הבהרת הסנגורית. הנאשם הביע התנצלות וחרטה על מעשיו וסיפר שהינו במצב בריאותי קשה וזקוק לניתוח.

מתחם הענישה

בניתוח טיב המעשה המיוחס לנאשם, יש לעמוד הן על נסיבות מחמירות בביצוע המעשה והן על נסיבות מקלות. מצד אחד, עסקינן בעניין חמור של אדם שמנסה להגיע להסכמה להעמיד לרשות ארגון טרור ופעיליו את ביתו שלו על מנת לבצע מעשי טרור כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. אין צורך בעדות מומחה כדי לומר שהעמדת בית לצורך חציבת מנהרה מהרצועה לישראל, היא צורה חמורה במיוחד של מתן שירות לארגון טרור. שכן, חלקת הקרקע בשליטתו של אדם, המתאימה לביצוע מעשה מעין זה, היא מיוחדת. אין מדובר בשירות רגיל או יומיומי. מדובר בסוג השירותים אשר יכולים להינתן על ידי מעטים, ולפיכך חשיבות העניין רבה. אף אין צורך במומחה כדי להבין את המידה הרבה של הסכנה היכולה לעלות משימוש האויב הטרוריסטי במנהרה. מנהרה אשר יכולה לשמש הטרוריסט להגיע עד הגבול, ללא שיבחינו באויב המגיע. מנהרה, אשר יכולה לאפשר איגוף אנכי של הגנות הגבול, והגעה אל עורף כוחות המגן, או אל "הבטן הרכה" האזרחית, לביצוע מעשי טרור שונים ומגוונים, בהם מעשים חמורים ביותר.

מצד שני, יש לזכור שאין מדובר במנהרה שנחפרה, או שהוחל לחפור אותה או אפילו שתוכננה פרטיה. לא הונף המקוש על הקרקע, ולא ירד העיפרון על נייר התכנון. יתרה מזו, הצדדים אפילו לא הגיעו לכלל קשר מלא והסכמה ברורה לעצם ביצוע המעשה. הנאשם לא יזם, לא תכנן, לא הגיע לפגישה עם סוכן זר בכוונה תחילה, ולא עשה כל דבר מעבר להמשכת שיחה. הנאשם אפילו לא הצליח לקשור קשר באמצעות שיחה זו. הנאשם הגיב בהצעה נגדית להצעה שקיבל במפתיע, הצעה שלא יצא ממנה דבר. המדובר בשיחה קצרה, שהחל בה האחר, החלפת מילים על גבול הרעיון הגולמי, ותו לא. כן יוזכר, כי הנאשם לא היה שלם עם ההצעה, אשר לא באה מתוך מניע אידיאולוגי בכל מקרה, ואף שמח כאשר הרעיון לא התממש. לפיכך, מידת ה"אשם" במעשה קצרצר שכזה, אינו יכול להיות רב מדי, ודומה שטיעון המדינה לעניין העונש ההולם, החטיא את נסיבות העניין.

לא אוכל לקבל את היקש המדינה למי שחפר מספר מנהרות ואז הסתנן. אמנם, אכן כן, מנהרה לישראל חמורה פי כמה ממנהרה למצרים, שכן הראשון נועד למימוש מעשים רצחניים, והאחרון אינו אלא כלי לרכישת כלים. אך הפער, בין מי שמתקשר מספר פעמים ופועל ועובד על פי ההתקשרויות, לבין מי שרק מדבר ואפילו להתקשר אינו מצליח, גדול עוד יותר. עקרון ההלימה ואינטרס ההרתעה נכונים מאוד גם כאן, אך עדיין מדובר בפרופורציות אחרות.

אכן, חשוב להעביר מסר לפיו מי שמדבר עם ארוגני הטרור ומנסה לתכנן עמם מעשים – ייענש. אך חשוב גם להבהיר כי מי שיעמיק הקשר לקשירת קשר אמיתית למעשים קונקרטיים, או שחלילה יחל בביצוע מעשים קונקרטיים, עונשו חמור הרבה יותר, וכדאי להפסיק בשלב הדיבורים הראשוניים, לפני שהדברים קורמים עור וגידים.

הסנגורית הציגה מספר פסקי דין, הקרובים מעט יותר למקרים שלנו מפסיקת התביעה, אך קשה להקיש מהם. חלקם ישנים מאוד, וחלקם נוגעים נסיבות שגם הם שונות מהמקרה דנן.