מדינת ישראל נ' אבו הווא

הכרעת דין

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה בתוקף, שהיא פועל יוצא של הנהיגה הבלתי מורשית.

במהלך ישיבת ההוכחות התברר כי הפסילה המיוחסת לנאשם ניתנה בהעדרו בתיק 17932/09 ולא הובאה כל ראיה על כך "שהודע לו" עליה כדרישת סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961, ולכן המאשימה חזרה בה מעבירה זו וקיבלה את הערות בית המשפט, כפי שהובאו בפרוטוקול (עמ' 4 ש' 22-31), לפיכך אני מזכה הנאשם מעבירה זו.

אין מחלוקת כי לנאשם לא היה ואין עד היום רישיון נהיגה בתוקף, בשל חובות בהוצל"פ.

עוד הוברר במהלך שמיעת הראיות כי הנהיגה המיוחסת לנאשם היא נסיעה לאחור בכביש 1 בין צומת 07 לכיוון מעלה אדומים, ביום 1/1/13 שעה 05:55 . השוטר רס"מ רוטמן לא ראה את הרכב נע קדימה, כי אם נע לאחור לעברו.

תשובת הנאשם

במועד ההקראה כפירת הנאשם בנוגע לנהיגה נרשמה כדלקמן:

"כופר בנהיגה. הרכב של בן דוד ומי שנהג זו בחורה שהתלווה אליה לחגיגות ראש השנה..... יש לי עוד עד – הבן דוד".

בדיון ההוכחות התברר כי טענת הנאשם אחרת לגמרי: הוא מודה בכך שישב מאחורי ההגה בעת שהרכב נצפה על ידי השוטרים נוסע לאחור, לטענתו הבחורה נהגה בכל שלבי הדרך, רק כאשר הרכב נתקע באמצע הכביש משום שנגמר הדלק וכבה המנוע, התקשתה הבחורה לתמרן הרכב לאחור, ועל כן עשה זאת הנאשם במקומה. הנסיעה לאחור בוצעה בעת שהמנוע כבוי, לא ניתן היה להניע את הרכב, הרכב התדרדר מעצמו לאחור, כאשר הנאשם משחרר את בלם היד ואוחז בהגה לצורך ניווט הרכב לעבר השול הימני.

דיון בראיות והכרעה

תחילה העיד השוטר רוטמן. לדבריו הבחין בנאשם כשהוא נוסע לאחור בשולים הימניים של הכביש, למרחק של כ- 50 מטר לאחור כשאורות הרוורס דולקים, כשברכבו היתה גם בחורה.  עדות השוטר רוטמן היתה אמינה עלי. חקירתו הנגדית לא הניבה כל תוצאה שתביא אותי למסקנה כי יש ספק כי הנאשם נהג ברכב כשמנועו דלק ואורות הרוורס דלקו.

אחריו העיד בוחן התנועה רס"ב עוגן מנדל (להלן: "הבוחן") אשר גבה הודעה מהנאשם בתחנת המשטרה. הנאשם חתם על ההודעה, העיד כי השוטר הקריא לו כל מה שרשם. תחילתה של ההודעה היא האזהרה הבאה: "מודיעך כי הינך חשוד שבתאריך 1.1.13 בשעה 5:30 נהגת ברכב מסוג פורד קונקט מכיוון גבעה לעזריה כשאין בידך רשיון ואתה יודע על כך שאתה פסול" (הדגשה שלי מ.ק)

הנאשם לא אמר לשוטר ולו פעם אחת, אני בכלל לא נהגתי. בדבריו תיאר כי "אתמול עצרו אותי משטרה ברכס שועפט כשאני חוזר לי מת"א..." מדוע בשלב זה כבר לא העלה את הטענה כי לא נהג וכי הרכב נתקע. תשובותיו בהמשך חקירתו נסובו על ידיעתו או אי ידיעתו לגבי גזרי דין שונים שניתנו נגדו ותקופות פסילה שריצה והתקבל הרושם שלא היתה כלל מחלוקת שנהג. יצוין כי אף בהודעתו לפני הודה הנאשם כי לא טען בחקירתו כי לא הוא שנהג ברכב (פרו' עמ' 7 ש' 7-8)

גם לפי הדו"ח שקיבל הנאשם בתחילה - בגין נהיגה לאחור בחוסר זהירות (250 ₪, נ/1), במקום שבו נרשמו דבריו לא הכחיש נהיגתו ואמר: "אין לי דלק, נסעתי אחורה".

הנאשם ביקש להציג ראיה מטעמו – ההזמנה לדין נ/1 שערך השוטר רענן כהן שלא הובא להעיד בפני. משעשה כן, הכשיר למעשה את עדותו הכתובה לפיה השוטר: "הבחין כי הרכב הנ"ל נוסע אחרונית למרחק של כ- 100 מטר". מרחק גדול ולא סביר כשהמנוע כבוי, מה עוד שהנאשם הכחיש שנסע לאחור וטען כי הזיז הרכב לשולי הכביש הימניים.

בכך מובא סיוע נוסף לעדותו היחידה של השוטר רוטמן שהעיד בפני לגבי נסיעת הרכב לאחור. 

עדות הנאשם

הנאשם העיד בפני בעברית רהוטה ובצורה משכנעת. אין לי ספק כי לו באמת רצה לטעון שלא נהג, היה אומר זאת "ברחל בתך הקטנה" בפתח דבריו, עוד לפני שהיה משיב לשאלות בנוגע לפסילת רישיונו ופקיעת תוקפו. גם השוני בין כפירתו במועד ההקראה לבין עדותו מלמד אותי כי הטענה בדבר דרדור הרכב היא טענה כבושה אשר עלתה בדעתו רק בסמוך למועד ישיבת ההוכחות, שאם לא כן, הייתי מצפה לשמוע אותה לפחות במועד התשובה לאישום.

אי הבאת עדים מטעם הנאשם