מדינת ישראל נ' אבו דיאב ואח'

הכרעת דין ביחס לנאשם 1

האישום.

1.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום לפיו ביום 5/6/08 סמוך לשעה 18:00 בכביש 90 ליד גשר איילת השחר נסעו כאשר ברשותם כלוב ובו 7 חוחיות. החוחיות נרכשו ע"י נאשם 2. חוחית הינה חיית בר מוגנת, ולנאשמים לא היו היתרים למעשיהם.

2.העבירות המיוחסות לנאשמים הינן: אחזקת חיית בר מוגנת ובנוסף, ביחס לנאשם 2 (להלן "מוחמד") סחר בחיית בר מוגנת, בניגוד להוראות החיקוק המפורטות בכתב האישום.

3.נאשם 2 הורשע על פי הודאתו. הכרעת הדין מתייחסת אפוא אך לנאשם 1.

תשובת הנאשם.

4.הנאשם הודה כי נסע עם מוחמד ברכב, וכי נמצאו ברכב כלוב ובו 7 חוחיות. הוא נסע יחד עם מוחמד כדי לעזור לו בעבודה ובהעמסת ירקות. בדרך חזרה עצרו בכפר מסעדה. מוחמד ירד מהמשאית וחזר עם כלוב ובו החוחיות. הנאשם אמר לו כי אסור להחזיק בהן, ותשובתו הייתה שזה אינו נכון, והוא רק ישים אותן בביתו.

ראיות המאשימה.

5.באמצעות עד התביעה גיל בן- נון הוגש דו"ח פעולה שנערך על ידו ביום 5/6/08 (ת/1). על פי הדו"ח, בסביבות השעה 18:00 נקרא ע"י המשטרה לתחנת ירדן (ראש פינה) בשל אירוע צייד חוחיות. בהגיעו, השוטרים הראו לו משאית עם מיכלי פרי, בה מצאו מוחבאת רשת לצייד חוחיות. החוחיות כבר הוכנסו לתחנה. הוא שוחח עם שני החשודים ושניהם מסרו גרסה, לפיה אדם מכר להם את החוחיות ב-300 ₪. הרשת הייתה צבועה בירוק. החוחיות שוחררו לאחר גביית הודעות החשודים. 3 חוחיות לא הצליחו לעוף והוכנסו חזרה לכלוב. עד הבוקר שתי חוחיות לא שרדו ומתו. חוחית נוספת הצליחה לעוף ולנחות על עץ סמוך. כעבור 10 דקות ניצודה על ידי בז שהרגה.

בעדותו מסר העד, כי אינו יודע ממה מתו החוחיות. הם היו גוזלים במצב של תשישות ובמצב גופני אנוש. הרשת במקורה הייתה בצבע אפור, קרם ורוססה בספריי ירוק. לדבריו, אמר למוחמד שאם ימסור את שמו של האדם שמכר לו את החוחיות, או את מספר הטלפון שלו או אמצעי זיהוי אחר, ייתכן שהעבירה תהיה קלה יותר. דברים אלה לא היו רלוונטיים לנאשם 1. בהמשך העיד, כי עשה מאמצים גדולים לאתר את האדם, אשר לפי דברי מוחמד מכר לו את החוחיות, ואף הציע לו לבוא עמו לכפר ולחפש אותו, אך הוא סרב.

גרסת הנאשם.

6.בהודעתו ביום האירוע (ת/2) אמר הנאשם, כי יחד עם מוחמד הביא גזם מהגלבוע ואחר כך נסעו לכיוון רמת הגולן. ברכב היה אדם נוסף בשם מועדד מרמת הגולן, ממנו קיבלו את הרשת ואת החוחיות תמורת 300 ₪. נאמר להם כי זו רשת לציפורים ולדגים. הנאשם אמר למוחמד אשר רכש את הציפורים כי לא יחזיקו מעמד וימותו. באיילת השחר עצרו כי הרכב התחמם, ונעצרו ע"י המשטרה. הוא היה עם מוחמד כל היום. ביחס למועדד מסר, כי לא ירד מהמשאית. ברמת הגולן, אולי במג'דל שמס, מוחמד ירד והביא את הציפורים למשאית. הציפורים שייכות למוחמד.

בעדותו בבית המשפט מסר, כי ידוע לו שאסור לצוד ולהחזיק חוחיות. הוא גם אמר למוחמד שאסור להחזיק בהן. הציפורים היו במשאית אחרי שמוחמד קנה אותן, ולא האמין לנאשם שאסור להחזיק בהן. הוא לא יכול היה שלא לעלות לרכב, כי לא הייתה לו כל דרך אחרת לחזור לירושלים. הרכישה בוצעה במסעדה. מטרת הנסיעה הייתה עבודה, והנאשם נסע עם מוחמד כדי לעזור לו ולטייל. זו פעם ראשונה שהוא נוסע יחד עם מוחמד. גם לא היה לו כסף כדי לנסוע באוטובוס לירושלים. הפקח הציע לו לזהות את המוכר – מועדד, אך הנאשם אמר לו כי איננו מכיר אותו.

דיון.

7.הנאשם הודה כי נסע עם מוחמד ברכב וכי נמצא בו כלוב שהכיל 7 חוחיות. לדבריו, מוחמד קנה את החוחיות, הניח אותן במשאית, וביחד נסעו לירושלים. הוא אף הזהיר את מוחמד כי אסור להחזיק את הציפורים ברכב. אין אפוא מחלוקת, כי הנאשם ידע על החזקת הציפורים ברכב, וכי החזקה זו אסורה ובכל זאת נסע עם מוחמד ברכב לירושלים.

8.לגרסת הנאשם, לא הייתה לו כל דרך אחרת לנסוע לירושלים הואיל ולא היו ברשותו מזומנים.

אין בידי לקבל טענה זו. הנאשם יכול היה, בעת שראה את מוחמד מעמיס את הכלוב על הרכב לנסוע בדרך אחרת לירושלים, ולא להצטרף לנסיעה עמו. גם אם לא היו בידיו באותה עת מזומנים, סביר להניח שיכול היה לבקש ולקבל ממוחמד כמה עשרות שקלים, כדי לנסוע באוטובוס לירושלים.

9.הנאשם ידע כי המעשה המבוצע על ידי מוחמד אסור, ולמרות זאת לא היסס ונסע עמו ברכב בו היו הציפורים.

10.הנאשם גם מסר בהודעתו ת/2 כי הכלוב ובו הציפורים כוסה בסדין. יש בכך אלמנט של הסתרה מצד הנאשם, המוכיחה אף היא כי הנאשם ידע כי המעשה אותו ביצע מוחמד – אסור.

11.הראיות שהוצגו על ידי המאשימה, מוכיחות במידה הדרושה, כי הנאשם יחד עם מוחמד, החזיק בחוחיות בידיעה ברורה כי החזקתן אסורה על פי החוק.