מדינת ישראל נ' אבו דבאי(אסיר)

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, ונהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

3.על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 12.3.2010, נהג המשיב ברכב, לאחר שרישיונו נפסל. כאשר התבקש על ידי שוטרים לעצור החל בבריחה. התפתח מרדף, במהלכו, נהג הנאשם בשטח עירוני במהירות לא סבירה, כשהוא מתעלם מתמרורי עצור, נוסע נגד כיוון הנסיעה, חוצה קו הפרדה רצוף, ומסכן את העוברים בדרך. בשלב מסוים הגיע המשיב לרחוב ללא מוצא, עצר את הרכב, נמלט בריצה מהשוטרים ואף נאבק בהם כאשר ניסו לעצרו.

4.הסנגור טען כי התשתית הראייתית אינה בעוצמה מספקת, בכל הנוגע לקשר שבין המשיב לבין הנהג הבורח. הסנגור טען כי כוח המשטרה לא שמר על קשר עין רצוף עם הנהג הנמלט, ולראייה סוג הרכב השונה אשר דווח בקשר. הדיווח היה ביחס לרכב מסוג רובר, בעוד רכבו של המשיב הוא מסוג לנצ'יה, אשר אינו דומה כלל לרובר. מזכרו של השוטר, לפיו התבלבל בסוג הרכב, ניתן רק ששה ימים לאחר האירוע. בנוסף, טוען הסנגור כי מתמליל הגל המשטרתי, לא עולה כי המשיב חצה צמתים באור אדום, וכן עולה כי אבד קשר עין עם המשיב בעת המרדף.

5.לאחר שעיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי כי הוא מקים תשתית ראייתית לכאורה במידה מספקת לצורך הליך זה.

אפתח בתמליל הגל המשטרתי. אכן הדיווח בגל אינו כולל פרטים הנכללים בכתב האישום כגון חציית צומת באור אדום או אי עצירה בתמרור עצור. יחד עם זאת, איני סבורה שיש בכך כדי לכרסם בתשתית הראייתית מאחר והדברים המדווחים בגל אינם באים במקום דו"ח זיכרון דברים, מבחינת פירוט הדיווח, אלא אמורים להוות תקציר בלבד מטבע הדברים. אני מפנה לעמוד הראשון של התמליל שם מתואר מרדף והמונח שנעשה בו שימוש הינו "דוהר", לפחות פעמיים. די בדברים אלה, על רקע המכלול, ועל רקע תיאור המרדף כדי ללמד על אופן נהיגתו של המשיב. העובדה שהדהרה גם הניבה עבירות תעבורה, לטעמי הינה מובנת מאליה, ולאחר מכן תועדה בזיכרונות הדברים.

6.אשר לקשר עין, אני מפנה להודעתו של הסייר בן בוטביה, המלמדת על קיומו של קשר עין רציף עם הרכב הבורח. יובהר, כי הסייר הצטרף למרדף במהלך המרדף ורדף אחרי הרכב עד אשר נכנס לרחוב ללא מוצא, והמשיב ירד ממנו וברח. המשיב כמובן כופר בכך שנוהל אחריו מרדף או כי נהג באופן המתואר ועל כן יש גם בהודעתו כדי לקשור אותו למרדף. המשיב גם טען בהודעתו מיום 15.3.10, שעה 13:16, כי כלל לא נסע בעת שנלכד על ידי השוטרים (שורה 33). גם גרסה זו למעשה קושרת אותו לאירועים, נוכח הודעתו של הסייר כי המשיך את המרדף עד לרגע עצירת המשיב.

7.הביקור בחנות אינו מעלה ואינו מוריד, מאחר והמשיב נצפה עשר דקות לפני המרדף יוצא מהחנות. עוד אוסיף, כי העובדה שהמשיב אינו מוכן למסור את כתובתה של החברה שלפי טענתו עצר ליד ביתה, למעשה מעמידה אותו ללא הסבר סביר למקום המצאו.

8.אשר על כן קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה.

9.אשר לעילת המעצר אין מחלוקת כי מעשי המשיב מקימים עילת מסוכנות. אפנה גם לגיליון הרישום התעבורתי של המשיב הכולל הרשעות, בין היתר, בנהיגה ללא רישיון ונהיגה בזמן פסילה. למשיב 4 הרשעות קודמות בעבירות מגוונות כולל אלימות ורכוש שהאחרונה שבהן הינה משנת 2003.

10.המשיב הופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר ובחינת החלופה המוצעת. שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ומנמק את עמדתו בכך שנוכח מעורבותו הקודמת הן בעבירות תעבורה והן בעבירות פליליות ונוכח התרשמות קצין המבחן מאופיו ואישיותו של המשיב כאמור בעמ' 2 לתסקיר, קיימת רמת סיכון להתנהגות עבריינית מצידו. שירות המבחן בחן את הערבים המוצעים, אימו ואחיו, והתרשם כי האם אינה מהווה דמות סמכותית עבור המשיב, למרות רצונה הטוב, ותתקשה להציב לו גבולות ברורים. זו היתה מסקנת שירות המבחן גם ביחס לאחיו של המשיב. שירות המבחן גם התייחס לבעיית הסמים של המשיב וכן התייחס לכך שהמשיב נהג באלימות כלפי אימו בעבר.

11.בנסיבות אלה, שעה שמסוכנותו של המשיב גבוהה ולא ניתן לאיין אותה באמצעות חלופה הולמת אני מורה על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים.

ניתנה והודעה היום ד' סיון תש"ע, 17/05/2010 במעמד הנוכחים.

טלי חימוביץ, שופטת

הוקלד על ידי: אלה רובינשטיין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: