מדינת ישראל נ' אבו גריבה(עציר) ואח'

החלטה

1.בפני בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ 10- 08- 13240.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות דלקמן: כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות- עבירה על סעיף 408+406+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שוד חמור בחבורה- עבירה על סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין; כליאת שווא- עבירה על סעיף 377 + סעיף 29 לחוק העונשין; עבירות בנשק- עבירה על סעיף 144(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין; החזקת סכין שלא כדין- עבירה על סעיף 186(א) + סעיף 29 לחוק העונשין.

בד בבד הוגשה גם בקשה למעצרם עד אשר יתברר דינם.

2.תמצית העובדות המפורטות בכתב האישום

א. ביום 20/7/10 או בסמוך לפניו, קשרו המשיבים קשר לבצע שוד בביתם של יוסף עואדיה יליד 47' וענאיה עואדיה ילידת 54' (להלן: המתלונן והמתלוננת, בהתאמה), הנמצא בשכונת "דהר אלכניס" בשפרעם, המורכב משתי קומות וקומת מרתף (להלן: הבית).

ב. בתאריך 20/7/10 בשעה 15:30 לערך, הגיעו המשיבים לבית ברכב מיצובישי בעל מספר רישוי 3330620, שהנו בבעלות המשיב 2 (להלן: הרכב), כשהם מצוידים באקדח (להלן: האקדח), בסכין מטבח (להלן: הסכין), באזיקונים ובסרט דביק. המשיבים החנו את הרכב בסמוך לשער הבית.

המשיב 2 דפק על דלת הכניסה לבית, והאחרים המתינו בסמוך לו, כשהמשיב 1 שם מגבת על ראשו. משפתח המתלונן את הדלת, הצביע המשיב 2 על המשיב 1, כעל דודו החולה, וביקש ממנו במרמה כוס מים. עת נכנס המתלונן למטבח, כדי להביא כוס מים, נכנסו שלושת המשיבים אחריו, והכו בחוזקה בראשו בקת האקדח. המתלונן נאבק עמם, וקרא בצעקות למתלוננת. אז תפס בו המשיב 1 בחוזקה, המשיב 3 בא לעזרת המשיב 1, ואיים על המתלונן באמצעות סכין שהחזיק, כי ישחט אותו אם לא יירגע. בהמשך, נטלו המשיבים ממטבח הבית סכין מטבח בעלת להב של כ-35 ס"מ (להלן: סכין המטבח), ואיימו באמצעותה על המתלונן כדי להפחידו. לאחר מכן, כבל המשיב 2 את ידי המתלונן באמצעות אזיקונים שהוציא מכיסו, ואילו המשיבים 1 ו-3 חסמו את פיו בסרט דביק.

ג. למשמע צעקותיו של המתלונן הגיעה בריצה המתלוננת, ששהתה בחדר השינה בקומה השנייה בבית. כשראתה את המשיבים 1 ו-2 דוחפים את המתלונן, כשבידי המשיב 1 אקדח, זרקה מכשיר טלפון לעבר המשיב 2. בתגובה, ניגש המשיב 2 אל המתלוננת, סתם את פיה בידו אחת והחזיק בצווארה בידו השנייה. לאחר מכן הפילה על הרצפה, התיישב עליה וסתם את פיה בסרט דביק. בהמשך, העמידה על רגליה ובעזרת המשיב 3 כבל אותה בידיה באמצעות אזיקונים.

ד. המשיב 3, אשר החזיק אקדח, הוביל את המתלונן לחדר העבודה וקרא למשיב 2 לשמור עליו. המתלונן ניסה לסגור את הדלת בפני המשיב 2, ללא הצלחה, והאחרון איים עליו באמצעות הסכין שהחזיק כי ישחט אותו. המשיב 3 שהחזיק אקדח, סייע למשיב 2 להשתלט בכוח על המתלונן ולהשכיבו על הארץ, ושניהם איימו בסכין על המתלונן כי יהרגו אותו אם ימשיך להיאבק בהם.

ה. אותה עת, הורה המשיב 1 למתלוננת באיומי סכין, לעלות עמו לחדר השינה, לאחר שאמרה לו ששם נמצא הכסף, ולא שעה לתחנוניה לשחרר את האזיקונים שהכאיבו לה. הוא פתח את חדר הארונות במפתחות שנתנה לו, וחיפש בין הבגדים ובמגירות רכוש, כל זאת, כאשר המתלוננת שכובה על הרצפה בהוראתו, כשהוא מאיים עליה בסכין שהניף לכיוונה שלא תזוז ממקומה. באותו מעמד תלש המשיב 1 מהמתלוננת צמיד זהב שענדה על ידה וגנבו. המשיב 3 הצטרף אליו, ושניהם המשיכו לחפש רכוש בחדר הארונות, עד שמצאו באחד מכיסי המעילים סכום כסף מזומן בסך של 30,000 ₪ לערך, סך של 3,500$ ושני שיקים - אחד משוך מחשבונו הפרטי של המתלונן בבנק ערבי בשפרעם, והשני משוך מחשבון פרטי לטובת המתלונן (להלן: הכסף). כן מצאו באחת המגירות תכשיטים רבי ערך (להלן: התכשיטים). המשיבים גנבו את הכסף ואת התכשיטים.

ו. בהמשך, איים המשיב 1 על המתלוננת כי ישפוך עליה חומצה אם לא תגלה לו את מקום הכספת בבית. ואילו המשיב 3 ניגש לחדר העבודה, כיוון אקדח אל המתלונן, והורה לו להתלוות אליו לחדר השינה. ביחד עם המשיב 2, אשר הצטרף אליהם, עלו לחדר השינה, שם היו המתלוננת עם המשיב 1. לאחר שהמשיבים איימו בסכינים ובאקדח על המתלונן כי ישחטו אותו ויפגעו במתלוננת אם לא יגלה להם את מיקום הכספת בבית, גילה להם המתלונן כי הכספת נמצאת במרתף.

ז. המתלוננים בפחדם משלושת המשיבים המצוידים בסכינים ובאקדח, הובילו אותם למרתף, שם היתה הכספת. משיב 1 פתח את הכספת וגנב ממנה, ביחד עם האחרים תכשיטים רבי ערך, בסכום של יותר מ-400,000 ₪. לאחר מכן, בהוראת המשיב 1, קשרו המשיבים 3-2 את המתלוננים ביחד באזיקונים ועזבו את המקום לאחר שנעלו את דלת המרתף.

רק לאחר כשעה וחצי הצליחו המתלוננים להשתחרר מכבליהם ולצאת מהמרתף לאחר שניסרו את מנעול הדלת באמצעות מסור חשמלי.

ח. לכאורה, במעשיהם המפורטים לעיל, קשרו המשיבים קשר לביצוע פשע, דהיינו להתפרצות למקום המשמש למגורי אדם ולביצוע שוד; בצוותא חדא נכנסו לבית מגורים על מנת לבצע שוד, גנבו תכשיטים, כסף ושיקים של המתלוננים, ובשעת המעשה, בתכוף לפניו או אחריו ביצעו במתלוננים מעשי אלימות, וכן איימו באמצעות סכינים ואקדח לבצע בהם מעשה אלימות, כדי להשיג את הנגנב ולמנוע התנגדות או להתגבר עליה, תוך פציעת המתלונן ושימוש באלימות כלפי שני המתלוננים. המשיבים כלאו את המתלוננים שלא כדין, נשאו והובילו נשק בלא רשות על פי דין והחזיקו סכין שלא כדין, כל זאת בצוותא חדא.

3.טיעוני הצדדים

המבקשת טענה כי קיימות ראיות טובות להוכחת אשמתם של כל המשיבים, כי קיימת עילה למעצרם וכי נוכח מסוכנותם וקיומו של חשש כי שחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינם.

המשיב 1 טען באמצעות בא כוחו כי אכן קיימות ראיות לכאורה בעניינו, אך מדובר בראיות חלשות בעוצמתן, אשר אינן מצדיקות להורות על מעצרו עד תום ההליכים. המשיב 2 טען באמצעות בא כוחו כי אין ראיות לכאורה נגדו, ואילו המשיב 3 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום.

ראיות לכאורה

4.מעיון בחומר החקירה שהוצג בפני עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים.