מדינת ישראל נ' אבו גנימה(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שבו תוקן גם כתב האישום, בעבירות של סחר בסמים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו:

1.1בתאריך 21/2/10, בעקבות קשר מוקדם עם סוכן משטרתי, מכר הנאשם לסוכן המשטרתי סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 408.40 גרם- תמורת סך של 4,500 ₪.

1.2לאחר שהושלמה העסקה, כאשר ביקשו השוטרים לעצור את הנאשם, הוא החל להימלט מן המקום, למרות שהם חבשו כובעי זיהוי, הזדהו כשוטרים ואמרו לו שהוא עצור.

2.בישיבת בית המשפט מיום 30/5/10, הגיעו הצדדים לכלל הסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, על ידי כך שנמחקו ממנו עובדות ובהתאם גם הוראות חיקוק- והנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

3.במסגרת הסדר הטיעון, התחייבה המדינה, להגביל עצמה לעתירה של 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, התחייבות, פסילה בפועל ופסילה על תנאי ולסניגור הותר לטעון באופן חופשי לעניין רכיב המאסר.

4.מתן גזר הדין נדחה עד לצורך הגשת תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן ולאחר הגשתו, טענו הצדדים לעונש, כאשר התביעה עותרת להשית על הנאשם, בין היתר, עונש של 20 חודשי מאסר ואילו הסניגור מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

4.1כל צד העלה את הטיעונים והנימוקים המצדיקים, לטענתו, את אימוץ עמדתו.

4.2בנוסף, הוגשה גם פסיקה לעיונו של בית המשפט.

5.אין ספק כי מדובר בעבירות חמורות ביותר והעבירה של סחר בסמים היא, כקביעת הפסיקה, מן החמורות בספר החוקים.

6.ער אני גם לטענת הסניגור, כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר הודח לביצוע העבירה של סחר בסמים- ע"י סוכן משטרתי.

6.1גם אם מדובר בטענה נכונה, קבעה הפסיקה, לא אחת, כי סוכן מדיח הוא הכרח בל יגונה, במסגרת המאבק בעבירות הסמים ובמטרה לשרש עבירות חמורות אלה.

7.לא אחת ציינו בתי המשפט את התוצאות החמורות של ההתמכרות לסמים, כאשר הספקת סם היא חוליה חשובה ביותר בשרשרת הסם וכי מן הראוי להיאבק בתופעה קשה זו באמצעות ענישה מחמירה- ובדרך כלל דינם של סוחרי סמים הוא, בין היתר, למאסר מאחורי סורג ובריח ולתקופה ארוכה.

8.אכן שירות המבחן ממליץ בתסקירו מיום 22/6/10, להסתפק בהטלת מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בין היתר לאור העובדה כי מדובר במעורבות פלילית ראשונה, לאור הבעת החרטה מצד הנאשם ולאור העובדה כי ההליכים המשפטיים מהווים עבורו גורם מרתיע ומסמן גבולות.

9.יחד עם זאת, גם שירות המבחן מציין, כי בהתייחסותו של הנאשם בלט פער בין האופן בו הוא מציג את עצמו, לבין מאפייני תפקודו בעבירה וכאשר בדקו עמו את בחירתו לבצע את העבירה, הוא התקשה לערוך תהליך של ביקורת עצמית על מאפייני אישיותו, אשר הובילו אותו למעורבות בעבירה ובחר להכחיש קשיים בתפקודו- והדבר מצביע בין היתר על חוסר בהירות ביחס להישנות מעורבות פלילית בעתיד.

10.מבחינה זו, צודקת המדינה בהבעת תמיהה על המלצתו הסופית של שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

11.בנוסף, תפקידו של שירות המבחן הוא אכן לשקול את האינטרס של הנאשמים, בעוד מתפקידו של בית המשפט הוא לשקול גם את אינטרס הציבור בכללותו ואינטרס הציבור הוא, שסוחרי סמים יורחקו ממנו- ולתקופות ארוכות.

12.וכך באם הדברים לכלל ביטוי, למשל ברשות ערעור פלילי, 3058/07, של כב' בית המשפט העליון: " מתפקידו של בית המשפט להאריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, כמו למשל חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור וביטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, התגמול שבענישה וכיוצא באלה. שיקולים אלה אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן, ואין הוא אף מוסמך להמליץ לגביהם. השופט, הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן...".

13.עיינתי בכובד ראש גם בפסיקה שהגיש הסניגור ונחה דעתי כי הנסיבות באותם פסקי דין אינן זהות לנסיבות המקרה הנוכחי:

13.1בערעור פלילי 8092/04, של כב' בית המשפט העליון, קבעו השופטים כי המקרה הוא מורכב וקשה, המעלה התנגשות חדה בין שיקולים נוגדים בתהליך הענישה.