מדינת ישראל נ' אבו גנאם(אסיר)

פסק דין

1.בפנינו עתירה נגד החלטת וועדת השחרורים (להלן: "הוועדה"), מיום 5.11.13, אשר קיבלה את בקשת המשיב 2 (להלן: "המשיב") לשחרור מוקדם בתנאי תוכנית רש"א ובתנאים נוספים שנקבעו בסיפת ההחלטה.

2.המשיב, יליד 1982, מרצה עונש מאסר חמישי למשך שנתיים ו-8 חודשים בגין עבירות של גניבת רכב, חבלה במזיד לרכב, נהיגה ללא רישיון ונהיגה בזמן פסילה שהוטלו עליו בעפ"ג 30792-08-12 (בימ"ש מחוזי תל אביב).

החלטת הוועדה:

1.הוועדה קבעה כי לכאורה מדובר באסיר רצידיוויסט, אולם יש מקום להתחשב בגילו הצעיר, בהתנהגותו הטובה בבית הסוהר, בדו"ח החיובי שהוגש בעניינו, בכך שביצע את העבירות בהיותו בגילופין ובנזקקותו להמשך טיפול בבעיית ההתמכרות. כמו כן, יש להתחשב בכך שעד כה יצא המשיב לשש חופשות וחזר ללא חריגה.

2.מדו"ח גורמי הטיפול עולה, כי קיימות אצל המשיב תובנות והוא מעוניין ליצור שינוי. המשיב נפגש עם נציג רש"א והוכנה עבורו תכנית שיקום במסגרת הקהילה בירושלים.

על פי התכנית, ישתלב המשיב במסגרת תכנית מרכז יום, חמישה ימים בשבוע, בין השעות 15:00-08:00. הטיפול כולל שיחות פרטניות ובדיקות שתן לאיתור שימוש בסמים ובנוסף, יעבוד המשיב במכולת.

3.הוועדה סברה כי אין די בתכנית המוצעת ועל המשיב להשתלב בטיפול גם בעמותת "אור ירוק". לדברי הוועדה, דווקא אסיר רצידיוויסט זקוק לטיפול הן בבעיית האלכוהול והן בנושא הנהיגה, במיוחד כאשר מדובר באדם צעיר, שכל עתידו לפניו והאפשרויות לשינויו הן סבירות.

4.הוועדה קבעה כי תכנית השיקום שהוכנה למשיב מפחיתה, אם לא מאיינת, את מסוכנותו לציבור.

לאור האמור לעיל, ובהתחשב בגילו הצעיר של המשיב, החליטה הוועדה על שחרורו המוקדם.

נימוקי העתירה:

לחובת המשיב עבר פלילי מכביד, הכולל שש הרשעות קודמות בעבירות של גניבה ופריצה לרכב, נהיגה בזמן פסילה, הסעת תושב זר, הפרת הוראה חוקית וכן עבירות סחר בסמים והחזקת סמים לצריכה עצמית (ראה גיליון הרשעות קודמות שצורף כנספח ג' לעתירה).

לחובת המשיב עבר תעבורתי מכביד, הכולל עבירות של נהיגה ללא רישיון, נסיעה באור אדום ועוד.

המשיב השתחרר מחמישה ממאסריו הקודמים בשחרור מלא וממאסרו השישי הוא שוחרר בשחרור מוקדם. הוועדה, שדנה בתאריך 14.7.10 בעניינו של המשיב, נתנה אמון בהבטחותיו ובתכנית הטיפולית שהכינה לו עמותת "אלאמל" וקבעה כי יש ליתן לו הזדמנות של ממש לשוב למוטב (ראה נספח ד' לעתירה).

הדו"ח הסוציאלי מתאריך 26.6.13 שהוגש לוועדה, הינו דו"ח שלילי, שצריך היה להיזקף לחובת המשיב ולא לזכותו.

כעולה מן הדו"ח, המשיב נמצא בקשר מעקבי עם העו"ס, בעל רקע התמכרותי לחשיש ואלכוהול מגיל 15. לדבריו, בשנת 2003 הוא עבר גמילה באופן עצמאי ומאז אינו צורך סמים. הוא עבר גמילה מאלכוהול באמצעות עמותת "אלאמל", אולם את העבירות הוא ביצע בהיותו בגילופין.

5.המשיב הודה בעבירות אך לא לקח אחריות מלאה על מעשיו וטען כי העבירות בוצעו לאחר ששוכנע על ידי חברו לשתות אלכוהול וחברו הוא זה שפרץ לרכב. ההתרשמות היתה מאדם שמשליך חלק מהאחריות על סביבתו ונוטה להיגרר, מתקשה להציב גבולות ברורים ולזהות סיכונים ולכן מסתבך באירועים שליליים.

6. משטרת ישראל מתנגדת לשחרורו המוקדם של המשיב לאור מידע מודיעיני שהוצג בפנינו ונוכח היותו רצידיוויסט מובהק, שאין ליתן בו אמון.

גורמי המשטרה הדגישו כי המשיב יוצא לחופשות בתנאים מגבילים ובפיקוח הדוק ולשיטתם, אין בעובדה שהמשיב מקיים את תנאי החופשות כדי ללמד על התנהלותו ועל המסוכנות הנשקפת ממנו בתקופת הרישיון, שהינה ארוכה.

7.בבוא הוועדה להחליט אם אסיר ראוי לשחרור ואינו מסוכן לציבור, עליה לשקול שיקולים הנוגעים לשיקומו של האסיר מן הצד האחד ושיקולים הנוגעים לשלום הציבור מן הצד השני. הפסיקה קבעה כי השיקול בדבר מסוכנותו של האסיר הינו ראשון במעלה.