מדינת ישראל נ' אבו גוש

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות, נהיגה ברשלנות וסטייה מנתיב נסיעה.

על פי כתב האישום, נהג המשיב ביום 23.8.2009 בסמוך לשעה 19:50 ברכב מסחרי מסוג טנדר בכביש 70, מכיוון מחלף עין תות לכיוון מחלף יקנעם, בנתיב הנסיעה הימני מבין שני נתיבים. המשיב נהג בקלות ראש וברשלנות, כאשר הוא לא היה מרוכז בנהיגה ובנעשה בכביש ובסביבתו, ובקילומטר 25.7 של הכביש הוא סטה עם רכבו ימינה אל שולי הכביש ופגע בשני הולכי רגל, אב ובנו – אריה ועידו אכדרי ז"ל, שצעדו באותה עת על השוליים, וכן הוא פגע במעקה פלדה שבצד השוליים. מעוצמת הפגיעה נהרגו שני הולכי הרגל ורכבו של המשיב ניזוק.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לפסילתו של המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, זו הבקשה המונחת לפני.

המבקשת טוענת בבקשתה כי יש בידייה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וביניהן הודעותיו של המשיב, בהן הוא קושר את עצמו למעשים המיוחסים לו כשאין לו הסבר סביר למעשיו, עדות של עד ראייה נייטראלי לתאונה, דו"חות של הבוחן אשר טיפל באירוע וכן סימנים וממצאים אובייקטיביים שנמצאו בזירת התאונה וחוות דעת מומחים.

המבקשת טוענת כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו לציבור עוברי הדרך שעה שהוא אוחז בהגה. בנוסף לכך, רשומות לחובתו של המשיב 13 הרשעות קודמות בתעבורה הכוללות: אי ציות לאות רמזור, שימוש בטלפון סלולארי במהלך נהיגה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, מהירות מופרזת ועוד. עבר זה מחזק את החזקה בדבר מסוכנותו של המשיב ומצדיק פסילתו עד לתום ההליכים.

המשיב מתנגד לבקשה. טענתו העיקרית, כדבריו, הינה שהתאונה היתה בלתי נמנעת וכי התנהגותם של המנוחים היא זו אשר הובילה לתוצאה המצערת. שני המנוחים הלכו בחושך בכיוון התנועה, לתוך כביש מרכזי בו מותרת נהיגה במהירות של 90 קמ"ש, והם צעדו ללא שום סימני זיהוי או אמצעי הארה.

לטענת המשיב, התשתית הראייתית הלכאורית רחוקה מאד מגילוי סיכויי הרשעה גבוהים ואין ולו ראיה אובייקטיבית אחת שיש בה כדי להוכיח שרשלנותו היא שהובילה לפגיעה בשני המנוחים. עבודת הבוחן איננה יסודית והוא איננו מצליח להגיע לממצא אובייקטיבי חד משמעי אלא לאמירה כללית שלא תוביל בסופו של דבר להרשעת המשיב.

המשיב טוען כי שחזור שדה הראיה במקום בוצע על ידי הבוחן במהירות של 5 קמ"ש, על אף שהמהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש, והוא איננו לוקח בחשבון את זמן התגובה של המשיב. על אף שהמשיב הסכים להשתתף בשחזור, השחזור לא בוצע עמו עקב ריבוי כלי תקשורת במקום.

לטענת המשיב, הבוחן עצמו קבע כי ניתן לזהות אמנם ממרחק של 300 מטרים הולכי רגל, אולם ממרחק זה לא ניתן לקבוע בוודאות כי מדובר בהולכי רגל.

עוד טוען המשיב כי התאונה התרחשה בשעת חושך, כאשר תאורת הרחוב לא נמצאת בצדו הימני של הכביש, אלא במרכזו, והבוחן לא בדק עם מע"צ מתי תאורת הרחוב במקום נדלקת.

המשיב מוסיף וטוען כי בעקבות התאונה נפסל רישיונו למשך 90 ימים, פסילה שהסתיימה ביום 23.11.2009 ורישיון הנהיגה הוחזר לו. משכך, אין מקום להחזיר את הגלגל אחורנית וליטול ממנו שוב את רישיונו.

עוד טוען המשיב כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה עשרות שנים, עברו התעבורתי דל והוא איננו מסכן את הציבור. לחובתו 12 הרשעות בלבד, האחרונה משנת 2003. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שהמשיב נהג עובר לתאונה במהירות מופרזת או באופן פרוע או מסוכן ובנסיבות אלה, סתר המשיב את חזקת המסוכנות העומדת לחובתו.

המשיב טוען כי רישיון הנהיגה משמש לו כמטה לחמו, בשל עבודתו כמפקח בניה, הנדרש לביקורים באתרי בנייה.

דיון

סעיף 46ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע, כי כאשר מוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, ייפסל אותו נאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק הדין בעניינו, אלא אם שוכנע בית המשפט, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

מדובר בפסילה "אוטומטית" אשר מטרתה להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט כי נהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור.

סעיף 46ב' לפקודת התעבורה קובע, אפוא, חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריך חזקה זו (בש"פ 8645/07 אליהו חדש נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 29.10.2007, פורסמה במאגרים המשפטיים).

הגשת כתב האישום היא היוצרת את חזקת המסוכנות, מתוך הנחת המחוקק כי כתב האישום מבוסס על ראיות לכאורה שנשקלו בידי התביעה, ואין הכרח בשלב זה של ההליך המשפטי לדון בראיות לכאורה העומדות נגד הנאשם, אלא משביקש הנאשם לשכנע בקשר להן, כי אין בנהיגתו סכנה לציבור (בש"פ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 14.9.2009, פורסמה במאגרים המשפטיים).

הנאשם – המשיב, לא הצליח לשכנעני כי אין בנהיגתו סכנה לציבור.