מדינת ישראל נ' אבו גודה

החלטה

המזכר מתקבל ומסומן ת/1.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

אלון אופיר, שופט

החלטה

מאחר והעד צפריר נוימן הגיע ללא העתק של ההזמנה, אני קובע כי מזכירות בית המשפט תשלם לעד שהוא מתנדב את הוצאותיו בהתאם לחוק.

הוצאות העד יישלחו לפי הכתובת: צוחר 256, דואר נע נגב, מיקוד: 85475.

ניתנה והודעה היום ט"ז חשון תשע"א, 24/10/2010 במעמד הנוכחים.

אלון אופיר, שופט

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של התרת נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה, וזאת בניגוד לסעיף 10 (ב) בפקודת התעבורה.

בישיבת ההקראה אשר התקיימה בפניי ביום 17/5/10, טען הנאשם כי האדם שנהג הלכה למעשה ברכב הינו אדם בשם יוסף, הוא טען כי המדובר בתושב שטחים אשר גר בישוב יאטה, וכן טען כי לאותו אדם היה רישיון נהיגה אשר הוצא מטעם הרשות הפלסטינאית. כמו כן, טען הנאשם כי הנהג ברכב אף אישר בפניו כי יש לו רישיון נהיגה בתוקף.

בניגוד לדברי הנאשם היום במהלך עדותו בבית המשפט, לפיהם לא הייתה לא כל אחריות על הרכב, וכי האחריות על הרכב הייתה נתונה לנהג (מר יוסף אבו צבחה), טען הנאשם בישיבת ההקראה כי הרכב היה באחריות שלו וכי במקור הוא שייך לאדם המתגורר בישוב טייבה.

לאור השינוי המהותי בגרסת הנאשם, אני סבור כי לו תיק זה היה תלוי אך ורק בשאלת האחריות על הרכב, הרי שהייתי מקבל את עמדת המדינה, וקובע בהתאם לעמדתו הראשונית של הנאשם, כי הוא זה שהיה אחראי על הרכב.

הנאשם אישר בפניי כי קיבל את הרכב באותו בוקר ממר יוסף אבו צבחה, וזאת לצורך ביצוע הסעות, ומרגע שקיבל לאחריותו את הרכב, אסור היה לו למסור את הרכב למי שלכאורה הוא בלתי מורשה לנהיגה בישראל.

אולם, שאלת האחריות אינה העובדה היחידה שהמדינה חייבת להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כדי שיתמלאו כל יסודות העבירה ביחס לסעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה.

חובה על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי מי שנהג הלכה למעשה ברכב היה בלתי מורשה לנהיגה בישראל, וכי נהיגתו ברכב מהווה הלכה למעשה עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) בפקודת התעבורה ביחס לנוהג.

מבחינה ראייתית, כל שבפניי ביחס לשאלת תוקף רישיון הנהיגה של הנוהג ברכב, הוא מזכרו של העד, נוימן צפריר.

מהמסמך ת/1 עולה כי ברכב נשוא תיק זה נהג אדם העונה לשם יוסוף אבו צבחה, ת.ז. 937900678 תושב יאטה, וביחס אליו הוסיף העד: "הנ"ל לא מחזיק רישיון נהיגה ישראלי או בינלאומי". ממשפט זה לא ניתן להבין מעבר לכל ספק סביר האם הנהג ברכב לא החזיק טכנית את הרישיון בידיו או שהלכה למעשה הוא בלתי מורשה לנהיגה בשטח ישראל.

ממשפט זה גם לא ניתן להבין האם הנהג ברכב שהוא תושב "אזור" (השטחים) שהוא אוחז רישיון נהיגה פלסטיני תקף באמצעותו רשאי תושב "אזור" במקרים מסוימים לנהוג בשטח ישראל, שכן בהתאם לפקודת התעבורה ותקנותיה הכירה מדינת ישראל ברישיון נהיגה פלסטיני כרישיון תקף לנהיגה בישראל, כל זמן שכניסת הנוהג לשטח ישראל אושרה ע"י מפקד האזור ורשויות הביטחון של ישראל.

ביחס למצב רישיונו של הנוהג ברכב ויכולתו לנהוג ברכב עם מספר צהוב בשטח ישראל, לא הוצגה בפניי כל ראיה ממשית, ואין אני סבור כי די בראיות שהציגה המדינה כדי לקבוע באופן עובדתי, מעבר לכל ספק סביר, כי מר יוסוף אבו צבחה לא היה רשאי לנהוג רכב בשטח ישראל.