מדינת ישראל נ' אבו גאמע

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 28 (ב) בתקנות התעבורה.

הנאשם הודה בנהיגה כך כפר בטענה כי עשה שימוש בטלפון עת נהג ברכב בניגוד לחוק.

מטעם המדינה העיד עד אחד – רס"ר מתן איצקוביץ' אשר נשען בעדותו על דוח מפורט ומזכר שערך במהלך האירוע עצמו.

אדגיש כבר בשלב זה כי אין המדובר באירוע שגרתי, שכן בהתאם לעדותו של השוטר, טען הנאשם בפניו בשטח כי אין בידיו מסמכים המאפשרים את זיהויו, ורק בשלב מאוחר יותר "נמצאו" המסמכים ע"י הנאשם, ולטענת השוטר הציע הנאשם סוג של "עסקה" לשוטר לפיה הוא יזדהה בפניו עם מסמכים ובתמורה יוותר השוטר על רישום הדוח.

עוד ציין השוטר בדברים שרשם בכתב כי הנאשם טען כי הוא מקליט את האירוע (מה שאגב לא הניב כל ראייה מוקלטת שהוגשה מטעם הנאשם לבית המשפט) וכן ציין בצורה חד משמעית כיצד ראה את הנאשם נוהג ברכב כאשר מכשיר טלפון סלולרי מוחזק בידו וצמוד לאוזנו.

חקירתו הנגדית של ע.ת 1 לא הניבה בעיני כל סימן לאי אמירת אמת מצידו.

העד השיב לכל השאלות אשר נשאל מיד וללא כל היסוס.

ניכר כי העד הכיר את האירוע, לא סתר עצמו והשיב בצורה עניינית לכל שאלות הנאשם.

עדותו נתמכה במזכר מפורט ומסודר ולא מצאתי כל סיבה לקבוע כי עדות זו של ע.ת 1 אינה אמינה.

העד תאר כיצד באור יום הוא מזהה את הנאשם מבצע את העבירה, שומר על קשר עין רציף איתו ועוצר אותו תוך דקה אחת מרגע האבחנה בעבירה.

מול עדות זו של ע.ת 1 התאפיינה עדות הנאשם בחוסר אמינות כפי שיוסבר להלן:

במהלך חקירתו הנגדית ניסה הנאשם לתאר גרסה המסבירה את יציאתו לקניות ללא ארנקו כאשר כרטיס האשראי של אשתו היה ברכב במקרה.

כך במקרה גם מצא הוא עותק של רשיון נהיגתו ברכב לאחר שהבין כי יעוכב למטרת זיהוי זאת לאחר שטען בפני השוטר כי אין לו אמצעי זיהוי.

כאשר לא הבנתי כיצד יתכן שרישיון הנהיגה של הנאשם אינו מוחזק בארנקו, הסביר הנאשם כי בניגוד לחוק הוא מחזיק שני עותקים של רישיון נהיגה.

כאשר ביקשתי להבין כיצד יוצא הנאשם לקניות ללא ארנק, הסביר הוא בניגוד לעדותו הראשית לפיה כרטיס האשראי של אשתו היה במקרה ברכב, כי כרטיס האשראי של אשתו היה בתיקו האישי ובתיק זה לא היה הארנק.

במהלך חקירתו הנגדית, נשאל הנאשם האם הגיש תלונה נגד השוטר בעקבות מקרה זה והנאשם אישר כי תלונה אכן הוגשה.

כאשר התבקש להשיב מה היו תוצאות התלונה שהגיש, השיב בצורה מפורשת כי אינו זוכר.

אלא, שבהמשך חקירתו הנגדית, התברר כי הנאשם זוכר היטב את התשובה שקיבל וגם את ההמלצה להפסיק את התנדבותו במשטרה.

מתשובה זו ניתן להסיק חד משמעית כי תשובת הנאשם לתובע לפיה אינו זוכר מה הייתה תשובת הגוף אליו התלונן, הייתה תשובה שקרית ולא נכונה.