מדינת ישראל נ' אבו גאמע(אסיר) ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודייתם בעבירה של הסתננות, עבירה לפי סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954.

הנאשמים הינם תושבי רצועת עזה וללא אישור או היתר שהיה או העסקה בישראל.

הנאשמים הורשעו כאמור בכך שהסתננו, בצוותא חדא עם שני אחרים, אל תחומי מדינת ישראל מתוך גבול מצרים. הנאשמים נתפסו על ידי כח צה"ל שהוזעק למקום.

הנאשם 1 יליד 1987 והנאשם 2 יליד 1988, ושניהם נעדרי עבר פלילי.

ב"כ המאשימה מדגישה כי מדובר בעבירה מסוג פשע, אשר עונש מקסימלי של 5 שנות מאסר בצידה, וטוענת לרמת ענישה שהינה גבוהה מבעבירות שהיה בלתי חוקית, בין היתר כיוון שעבירות הסתננות ממצרים הפכו נפוצות ופוגעות באינטרסים חשובים של המדינה.

ב"כ המאשימה מפנה לפסיקה לענין רמת הענישה אשר יש לגזור, וטוענת כי יש להרתיע נאשמים אלו ואחרים מלבצע עבירות הסתננות.

ב"כ הנאשמים מפנה לגילם הצעיר של הנאשמים, להיעדר עבר ולהודיה בהזדמנות הראשונה וחיסכון בזמן שיפוטי.

ב"כ הנאשמים מדגיש כי לא צויין כי הנאשמים שילמו כספים על מנת לבצע את העבירה, ולא מתוארות נסיבות מחמירות אחרות ביחס אליה.

ב"כ הנאשמים מפנה לפסיקה מקלה מזו אשר הוצגה על ידי ב"כ המאשימה ועותר להסתפק בתקופת מאסר קצרה לאור גילם של הנאשמים, ההודיה בהזדמנות הראשונה וקבלת אחריות.

עבירת ההסתננות היא עבירה חמורה, והענישה אשר קבע המחוקק בצידה יש בה כדי להדגיש את חומרתה, ולאבחנה מהעבירה של שהיה בלתי חוקית.

"עבירת הסתננות כשמה כן היא. הדגש מושם על פעולת הכניסה האסורה לארץ ולא על ההימצאות בארץ שלא כדין (ראה סעיף 1 לחוק). חציית גבול אסורה בין מדינות שכנות – מצרים וישראל - בהיקף של ממש, על כל המשתמע מכך, פוגעת במרקם העדין של היחסים ביניהן. במציאות של תחילת המאה ה- 21 פגיעה שכזו אוצרת בתוכה היבטים ביטחוניים. זהו המצב גם אם נאשם בודד חוצה את הגבול כדי למצוא נתיב חדש לפרנסתו. הרי המצב בשטח אינו בגדר לא נודע, והנועז לתכנן תכנית לעבור ממדינה למדינה מודע לכך שיש במעשיו כדי לפגוע בהיבט זה או אחר בריבונותן של שתי המדינות. אין הוא יכול לעצום עין ולהציג את מעשיו כשייך למדור הכלכלי בלבד. השקעת מדינת ישראל כדי לשמור על יציבות הגבול נובעת משיקולים ביטחונים. חדירות חוזרות ונשנות בנקודה זו או אחרת בגבול עלולות בסופו של דבר להחליש את יציבותו לאורכו ולרוחבו. ניסיון לצמצם את הראיה במעשה של נאשם להנחה שאין הוא מתכוון לפגוע בביטחון המדינה מעבר לפעולת הכניסה האסורה - כאילו מדובר במעשה קונדס או הרפתקה מובנת מההיבט הכלכלי, חוטא למציאות."

ע"פ (מחוזי ב"ש) 7171/06 מדינת ישראל נ' עורג'אן אנואר ואח' (לא פורסם, 2006).

לעבירת ההסתננות היבטים רבים ובראשם ההיבט הביטחוני, המחייבים ענישה מרתיעה.

"נדגיש, כי עבירת ההסתננות, ובייחוד במצב הביטחוני השורר ברצועת עזה, היא אכן עבירה חמורה, אשר יש לה השלכות ביטחוניות נכבדות. בית משפט זה כבר פסק ב-רע"פ 6313/06 אבו זרעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.06) בנסיבות דומות כי:

"ההרתעה מפני ביצוען של עבירות מן הסוג בהן מדובר, הנושאות עמן מימד ביטחוני מובהק, כמו גם עברו הפלילי המכביד של המבקש – שכמתברר ריצה כבר שני עונשי מאסר בגין עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק – מחייבים כי העונש שנגזר לו הפעם הזו יהא משמעותי..."

נוכח האמור, ואל מול הצורך בהרתעה, ברי שלא ניתן לתת משקל נוסף לטענות אודות המצוקה הכלכלית שבה שרויים המערערים ובני משפחותיהם".

ע"פ 6474/08 עזמי פרג'אללה ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2009).