מדינת ישראל נ' אבו בדר(עציר) ואח'

הכרעת דין

לאחר שהנאשמים חזרו בהם מכפירתם והודו בעובדות שבכתב האישום, הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תש"ע, 10/05/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו עפ"י הודייתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

בסופו של יום הנאשמים לקחו אחריות והודו בהזדמנות הראשונה בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום ובכך לא רק הביעו חרטה אלא גם חסכו זמן שיפוטי ובעיקר זמנם של עדי תביעה רבים (במיוחד המתלוננים).

אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות במהות ובמיוחד בנסיבות וצודקת ב"כ המאשימה שרק בנס לא היו התוצאות חמורות הרבה יותר. מדובר באירוע חמור של אלימות קשה שנקטו שני הנאשמים כלפי שלושה מתלוננים וכתוצאה מהאלימות הקשה נגרמו להם חבלות של ממש.

לאחרונה הפכנו להיות חברה אלימה בצורה קיצונית המהווה איום על עצם קיומנו כחברה במדינה והגענו למצב שכל פרט ופרט מרגיש עצמו בחיי היום יום מאויים ובתחושה שבגין כל ויכוח מחלוקת או עימות לעיתים בגין עניינים פעוטי ערך, הדבר יביא לשימוש באלימות קשה ולעיתים רבות מידי עד כדי מוות.

ביהמ"ש מחוייב להרתם למאבק של כל רשויות האכיפה ולעקר את האלימות מן השורש.

המקרה שבפניי הוא אחד מהמקרים הקשים שבהם כאמור ככל הנראה על רקע של סכסוך בין הנאשמים ובין המתלוננים או מי מהם החליטו שאת הסכסוך הם פותרים בדרכים אלימות תוך שימוש באמצעים אשר טמון בהם פוטנציאל ממשי של מסוכנות.

לפיכך מן הראוי היה גם לאחר שהנאשמים הודו ולקחו אחריות לקחת בחשבון בעיקר את האינטרס הציבורי ולהשית על כל אחד מהם תקופת מאסר בפועל לפרק זמן ממושך.

יש לציין שלכל אחד מהנאשמים הרשעות קודמות גם בעבירות אלימות, והדבר מהווה נדבך נוסף לשיקול של האינטרס הציבורי כפי שבא לידי ביטוי כאמור לעיל.

אך יחד עם זאת מעבר לחומרת העבירות והנסיבות בכל מקרה הענישה היא ענישה אינדיוידואלית וביהמ"ש גוזר את דינו של כל נאשם תוך התייחסות לשיקולים נוספים ואיזון ביניהם.

בענייננו, בכל מה שקשור להתנהלות והתייחסות המתלוננים למעשים הקשים שהנאשמים ביצעו כלפיהם, אזי מסתבר שמתחילת הדרך משום מה הם נטו חסד של ממש לנאשמים ועשו מאמצים בכיוונים שונים לגרום לכך שהענישה שתושת עליהם לא תהיה חמורה. עד כדי כך שעל פי מה ששמעתי מהצדדים הם לא מעוניינים להגיע לביהמ"ש למסור עדותם והראיה שהיום לא התייצבו להשמעת עדותם במסגרת ישיבת ההוכחות.

הוצג בפניי הסכם סולחה וכן תצהירים במועדים שונים אשר שוב ושוב עולה מהם רצונם של המתלוננים שלא להחמיר עם הנאשמים.

בנסיבות הנ"ל ובמיוחד תוך התייחסות לעמדת המתלוננים המאשימה הגיעה עם ב"כ הנאשמים להסדר טיעון בעניינו של הנאשם מס' 2 לענין תקופת המאסר, ואילו באשר לנאשם 1 – הציגו הצדדים ענישה שהיא אינה ענישה סגורה אלא ב"כ המאשימה מבקשת שהמאסר המקסימלי יהיה 24 חודש ואילו ב"כ הנאשם מבקש שיהא 12 חודשים.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנ"ל והואיל ובדרך כלל ביהמ"ש נוטה לכבד הסדרי טיעון מתוך הנחה בסיסית שהמאשימה שוקלת את כל השיקולים הרלוונטיים, והגם שהסדר הטיעון והענישה כפי שהוצג מקלה עם הנאשמים, אכבד את ההסדר באשר לנאשם מס' 2 ואילו באשר לנאשם מס' 1, לא אשית את הענישה המקסימלית אך גם לא את הענישה המינימלית המתבקשת על ידי ב"כ נאשם זה.

לפיכך ובמצטבר אני דנה את הנאשמים לעונשים כדלהלן:

על הנאשם 1:

1.אני דנה את הנאשם ל- 16 חודשים מאסר בפועל החל מיום 30.12.09 .