מדינת ישראל נ' אבו אצבע(עציר ה )

החלטה

הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום אלא לטענת ב"כ הנאשמת אין בעובדות כתב האישום כדי לקבוע שהנאשמת עברה את העבירה של קבלת נכס שהושג בעוון (4 עבירות) לפי סעיף 412 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום הנאשמת החזיקה 4 תעודות זהות על שם אנשים אחרים ולטענת המאשימה די באמור כדי להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה.

השאלה שבפני בית המשפט היא האם יש די בנסיבות שאדם מחזיק ב-4 תעודות זהות לא שלו כדי להקים מעין חזקה שהאדם מחזיק אותן שלא כדין. אציין שלשאלת בית המשפט נמסר שהמאשימה לא פנתה לבעלי תעודות הזהות. כן נמסר לבית המשפט שטענת הנאשמת שהיא מצאה את תעודות הזהות.

ברור שנטל השכנוע רובץ על כתפי המאשימה. למרות זאת, בנסיבות שאדם מחזיק במספר תעודות זהות שלא שייכות לו וכשהחזקת תעודות הזהות במסגרת ביצוע עבירה נוספת של כניסה לישראל כלא כחוק, יש לקבוע שיש חזקה לכאורה לביצוע העבירה של קבלת נכס שהושג בעוון. הנטל להסביר החזקת התעודות עובר לידי אדם שמחזיק בתעודות (נטל ההוכחה להבדיל מנטל השכנוע, שתמיד רובץ על כתפי המאשימה).

במקרה דנן, ההסבר של הנאשמת תמוהה בלשון המעטה, שאדם שהולך לתומו פתאום מוצא תעודות זהות של אחרים. כן אציין שאדם המוצא מסמכים מן הסוג הזה עליו למוסרם מיד לגורם מוסמך.

אשר על כן, בקשת ב"כ הנאשמת למחוק את הוראת החיקוק של קבלת נכס שהושג בעוון – נדחית.

ניתנה והודעה היום י"א אב תשע"א, 11/08/2011 במעמד הנוכחים.

דב פולוק, שופט

הכרעת דין

הנאשמת הודתה בעודות כתב האישום לפיכך הנני מרשיע את הנאשמת בכניסה לישראל שלא כדין עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 ובקבלת נכנס שהושג בעוון (4 עבירות) לפי סעיף 412 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ניתנה והודעה היום י"א אב תשע"א, 11/08/2011 במעמד הנוכחים.

דב פולוק, שופט

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לשיראל תשי"ב-1952 וב-4 עבירה של נכס שהושג בעוון לפי סעיף 412 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

לנאשמת הרשעות רבות מאותו סוג.

ב-31/10/10 מותב זה גזר על הנאשמת 3 חודשי מאסר בפועל ויום וכן הפעיל 6 חודשי מאסר על תנאי. ב-30/5/10 הנאשמת עברה שוב את העבירות שבכתב האישום דנן ונמצאת במעצר מאותו יום.

בית המשפט מודע לנסיבות האישיות והמיוחדות של הנאשמת ובגזר דין קודם בית המשפט ביקש מב"כ הנאשמת לפנות לארגונים מתאימים לסייע לנאשמת. יחד עם זאת, ברצוני להדגיש שבית המשפט אינו יכול להתעלם מהפרות החוק החוזרות ונשנות על ידי הנאשמת.

לאחר שאיזנתי בין ריבוי ההרשעות הקודמות של הנאשמת לעומת העבירות שמיוחסות לה וכן נסיבותיה האישיות, אני דן את הנאשמת לענושים הבאים:

14 חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה מיום 30/5/11.

2.הנני מורה על הפעלת התנאי של 3 חודשים כפי שנפסק בת"פ 33524-10-10 לריצוי בחופף לעונש המאסר בסעיף 1 לעיל, כך שעל הנאשמת לרצות בסך הכל 4 חודשי מאסר מיום 30/5/11.

3.4 חודשי מאסר, וזאת על תנאי למשך שנתיים. התנאי למאסר כל עבירה על חוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.