מדינת ישראל נ' אבו אסעד

החלטה

אשר לבקשת הסנגור להשתחרר מן הייצוג: אינני רואה לכך כל הצדקה. מאז תחילת הדיון נהג הסנגור בדרך שאינה אופיינית לו. בדרך כלל נוהג הסנגור בנימוס, בכבוד ובאורך רוח, אך מסיבה שאינה ברורה לי, התנהגותו היום שונה, ועל כן הערתי לו את ההערה שנרשמה לעיל.

בהקשר אציין כי במהלך הדיון נאלצתי להעיר יותר מפעם אחת גם לתובע בשל התנהגות בלתי נאותה ואגרסיבית כלפי הסנגור, וכך עשיתי.

אינני סבורה כי בנסיבות שנוצרו יש הצדקה לשחרורו של הסנגור מן הייצוג, באופן שיחייב את ביטול ישיבת ההוכחות הקבועה להיום, ושאליה התייצבו מספר עדים, לרבות המתלוננת.

במידה והסנגור יהיה מעוניין להשתחרר מן הייצוג לאחר הישיבה, אשוב ואשקול בקשה כזו, ובלבד שלא יהיה בה כדי לגרום לביטול דיונים קבועים.

בקשה זו נדחית, איפוא.

אשר לבקשה לרענון זכרונו של העד: העד טוען באופן עקבי כי אינו זוכר דבר מן הארוע מלבד מה שסיפר. ככל הנראה מונחת בפני התובע גירסה ובה נתונים נוספים, ובנסיבות הענין, סבורני כי לא יגרם עיוות דין לנאשם, אם יורשה לתובע לרענן את זכרונו של העד, ובלבד שלא יכניס לפיו נתונים מעבר לדרוש לצורך רענון הזכרון.

ניתנה והודעה היום י"א באייר התש"ע, 25/04/2010 במעמד הנוכחים.

לילי יונג-גפר, שופטת

סגנית הנשיא

החלטה

סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 קובע, כי בימ"ש רשאי לקבוע כי עד

הוא עד עויין בין מפני שמסר בבימ"ש עדות שסותרת את עדותו בחקירת המשטרה ובין מטעם אחר.

העד שבפניי מסר עדות ובה מסר פרטים מסויימים לגבי הארוע נשוא כתב האישום אך טען כי אינו

זוכר דבר מלבד אותם פרטים. לאחר שאלה נוספת של התובע, נזכר העד בפרט נוסף שעליו סיפר אך

מעבר לכך טען כי אינו זוכר.

התובע הורשה לרענן את זכרונו של העד והפנה אותו ל- 3 שורות מהודעתו מיום 3/6/2006 אך העד

טען כי גם קריאת אותן 3 שורות, אין הוא זוכר את האמור בהן.

התובע טוען כי מדובר בפרט מהותי ומרכזי שלא יתכן כי נשכח ועל כן, רואה הוא בכך נימוק להכריז

על העד עד עויין.

הסנגור מתנגד. לטענתו אין הצדקה לכך שכן העד לא סתר בעדותו דברים שאמר בהודעתו במשטרה