מדינת ישראל נ' אבו אנטילה(עציר)

החלטה

ביום 15/2/12 נתתי החלטתי לבקשתה של המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, קבעתי כי קיימת עילת מעצר, קבעתי מסוכנות, קבעתי כי המפקחת שהוצעה דאז אינה מתאימה ואינה מספקת והמבקש נשלח לתסקיר שירות המבחן בטרם אתן את ההחלטה הסופית.

תסקיר המעצר התקבל, השורה התחתונה של התסקיר הינה כי הם ממליצים בשילובו של המשיב בקהילה טיפולית סגורה לנפגעי אלכוהול.

כן הוסיפו כי התרשמו כי לצורך אפשרות הבדיקה אם הוא מתאים כלל הרי ניתן יהיה להוציאו מבית המעצר בליווי אימו שהיא תפקח עליו מבית המעצר וחזרה.

איני מקבל המלצה זו.

אציין כי מדובר בתסקיר מעצר שלילי ביותר, על פי תסקיר זה המשיב הורשע 7 פעמים במהלך השנים 99-2008 בגין ביצוע עבירות שעניינם בחבלה במזיד ברכב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שבל"ר, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה פוחזת של רכב, תקיפת שוטר, פריצה, גניבה, וסמים ובכלל זה סחר סם, בגין ביצוע עבירות אלו ריצה עונשי מאסר, מאסרו האחרון שוחרר בשנת 2008 ובשנת 2008 הוסיף עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

התרשמות שירות המבחן הייתה מהתנהגות שולית ועבריינית עוד מגיל צעיר.

בשנת 2008 התרשמות שירות המבחן מהמשיב הייתה שהוא מגלה הבנה לקשיו ונזדקק ותו הטיפולית בעיקר בכל הקשור לבעיית האלכוהול.

שירות המבחן התרשם מהמוטיבציה שגילה לחזור לתפקוד תקין ואכן המשיב נידון למאסר על תנאי וקנס (כנראה לפחות לרכיבים אלו).

ואולם נדמה כי מוטיבציה זו התפוגגה במהרה כי הינה שוב הובא הנאשם על נהיגה בזמן פסילה לבית המשפט תוך כדי נהיגה בשכרות, אי ציות להוראות שוטר ועבירות נוספות.

כיום שירות המבחן ציין כי ההתרשמות מהמשיב הינה כי הוא פועל באופן אימפולסיבי ופורץ גבולות בכל הקשור לנהיגה.

גם סנקציות הענושיות שהופעלו לא הועילו בהפחתת הסיכון במצבו.

שירות המבחן מציין כי מעולם לא ערך ניסיון גמילה כלשהו בבעיית האלכוהול גם לא מאז שוחרר ממאסרו ולפיכך הם ספקנים ממידת הכוחות והמוטיבציה שמגלה המשיב לעריכת שינוי ממשי במצבו.

שירות המבחן הציע את הוריו כמלווים לצורך שילובו בקהילה הטיפולית אולם ציין כי האב אינו עובד, בעל עבר פלילי וריצה עונשי מאסר בתחום הסמים.

שירות המבחן מציין מפורשות כי התרשם מעמדתם הכנועה והחלשה של הוריו סביב בחירותיו.

ההורים אומנם הביעו את רצונם לסייע וגינו את המעשים אך יש לי ספק רב אם יש בכך כדי להספיק.

אציין כי לחובתו של המשיב מאסר על תנאי בן שנה שהוא בר הפעלה וספק רב בליבי אם ניתן להבטיח את ההגנה על המשתמשים התמימים בדרך כאשר המשיב נמצא מחוץ למקום הסגור עם סורג ובריח עם שמירה כבית העצורים.

אין ספק כי המשיב מביע זלזול בהחלטות בית המשפט, התנהלותו החמורה מלמדת על מסוכנותו, זלזול בחיי אדם ובהוראות החוק שנועדו להגן על משתמשי הדרך וכאשר התנהלותו היא חמורה אין כל מקום שבית המשפט ייטול עליו סיכון מחושב ויסכן בכך אנשים אחרים ובאיזון האינטרסים הכללי מוטב שהמשיב יהיה נתון במעצר מאשר שאנשים יהיו בסכנה.

לאור כל האמור לעיל, לאור קיומן של ראיות לכאורה, לאור קיומה של עילת מעצר, המסוכנות הרבה, ובהעדר חלופת מעצר אשר יכול ויעיין את המסוכנות העולה בו, בהעדר אמון במשיב אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

זכות ערער כחוק.