מדינת ישראל נ' אבו אנטילה

הכרעת דין

אישום וכפירה:

על פי כתב האישום, בתאריך 04.02.11 בשעה 00:37 לערך, נהג הנאשם ברכב בכביש 40 מדרום לצפון.  ביודעו כי הוא פסול וללא ביטוח תקף, הנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שסטה עם רכבו שמאלה והתנגש דופן בדופן עם רכב פרטי תוצרת סובארו שנסע בנתיב השמאלי. כתוצאה מההתנגשות סטה רכב הסובארו שמאלה והתנגש במעקה הבטיחות ונעצר והנאשם סטה עם רכבו ימינה והתדרדר לתעלה בצד הכביש. לאחר התאונה נמלט הנאשם מרכבו עד אשר התמוטט וזאת מבלי למסור פרטים, מבלי להגיש עזרה ומבלי להודיע למשטרה על התאונה כמתחייב על פי הדין. כמו כן בבדיקת דם נמצא שריכוז האלכוהול היה בריכוז 212% מ"ג אלכוהול, דהיינו יותר מפי 4 מהכמות המותרת בחוק, דהיינו נהיגה בשכרות. וכן בתאריך 13.09.10 נשפט הנאשם בנוכחות לפסילה בת 6 חודשים ומדובר בנהיגה בזמן הפסילה.

הנאשם הואשם בהוראות החיקוק הבאות:  נהיגה בפסילה – סעיף 67 לפקודת התעבורה. נהיגה ללא ביטוח תקף –סעיף 2 (א) לפקודת הביטוח. סטייה מנתיב נסיעה –תקנה 40 לתקנות התעבורה. גרימת נזק תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. נהיגה רשלנית – סעיף 62(2)+38(2) לפקודת התעבורה. נהיגה בשכרות - סעיף 62 (3) +39(א) לפקודת התעבורה. עזיבת מקום תאונה – תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה. אי הגשת עזרה – תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה. אי מסירת פרטים – תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה.

בישיבת ההקראה טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא נהג. לאחר מכן במעמד הסיכומים טען ב"כ הנאשם "אני מודה בקרות התאונה ושהיה שיכור ופסול. אך איננו מודים בעצם הנהיגה".

פרשת התביעה:

עת/1 בוחן תאונת דרכים שמביק אייל, העביר מבחנה עם דם לבית החולים תל השומר ובעדותו הוגשו ת/1 ו-ת/2 תעודות עובד ציבור בנושא. העד מסר כי אינו קשור לתאונה עצמה או לחשוד עצמו ובס"ה העביר הדם.

עת/2 חיים ריינס, ערך דו"ח פעולה ת/3, הגיע למקום לאחר שהמעורבים עזבו, לא יכול למסור מי היה מעורב באירוע, רשם בדו"ח כי שוטר אחר (עת/3) נכח באירוע ורשם תיאורו מפיו.

עת/3 רס"ר עמיחי אוחנה ערך מזכר ת/4. שבו תאר כיצד שנהג עם רכבו בכביש עקף אותו רכב מסוג הונדה סיביק כהה במהירות, וחזר לנתיבו בחיתוך חד, אחר ניסה לעקוף רכב סובארו בנסיעה "מופרעת" אך פגע בו, הסובארו נזרקה שמאלה לשול ופגעה במעקה בטיחות וההונדה נזרקה ימינה לתעלה קטנה. העד עצר רכבו בשולי הכביש והסתכל על ההונדה, הדלתות נפתחו יצאו שני אנשים והחלו לברוח לשטח מזרחה, הוא לא שם לב מי יצא מאיזה דלת. הוא רץ אחריהם צעק משטרה ורק לאחר מכן נעצרו, אמר להם לשבת אחת ישב אחד לא רצה וניסה לעזוב, תוך כדי התקשרות למד"א ולמשטרה, הגיע אדם נוסף דובר ערבית שככל הנראה הבריח מהמקום את האדם השני שהיה ברכב, העד רשם כי כיוון שהיה לבד לא יכל לשמור על שניהם והתמקד על אדם אחד והשני ברח. העד ציין כי הריח מהם ריח אלכוהול ולא השתמש בכוח.

במסגרת החקירה הנגדית של העד, מסר העד כי אינו יודע מי נהג ברכב, את המזכר העביר לחוקר התאונה, הוא התבקש לעשות זאת יום לאחר התאונה אך אינו זוכר מתי העביר, אציין כי על המזכר רשום שהתקבל 16.03.11. אינו יודע מי האדם השלישי שהגיע למקום. ורשם את ת/4 באותו שבע פלוס מינוס.

עדת תביעה 4  הגברת איריס אגרוורקר, במסגרת עדותה הוגשו הודעת עדה במשטרה ת/5 ומסמכים רפואיים ת/6. העדה תיארה את ההתנגשות, וטענה כי הייתה בטראומה מהתאונה, בחקירה הנגדית מסרה כי לא זיהתה מי הנהג, נמסר לה כי אחד הצליח לברוח ואחד היה עימם באמבולנס.

עת/5 סופר אגרוורקר, במסגרת עדותו הוגשו הודעת עדה במשטרה ת/7 ומסמכים רפואיים ת/8. בעדותו תיאר כי היה בהלם מוחלט ולא יכל לדעת מי נהג ברכב המעורב.

לאחר מכן הוגשו בהסכמה חוות דעתו של גופר ת/9, תוצאות בדיקת אלכוהול 212 מ"ג. מזכר של ד"ר גופר ת/10 ובו טענה כי כמות הדם המעטה לא אפשרה אישור חשד לנוכחות מתדון או סמי הרגעה בבדיקה. אלא לצורך בדיקת אלכוהול. סיכום מחלה של הנאשם ת/11. תיק בית משפט לתעבורה 11210/09 ת/12 לעניין פסילת הנאשם מלנהוג במועד התאונה. תע"צ משרד רישוי לעניין אי הפקת רישיון הנהיגה של הנאשם ת/13.

עת/6 רס"ב בוריס צחנובסקי בוחן תנועה, במסגרת עדותו הוגש זכ"ד ת/14, בעניין זיהוי הנאשם ונטילת דם כאשר הנאשם מורדם. פלט אדם ת/15, לעניין זיהוי הנאשם כולל תמונות. תווית סימון מבחנה ת/16.

דו"ח בוחן ת/17. על פי מסקנות דו"ח הבוחן, סעיף 14, האחריות לתאונה הינה על רכב ההונדה, מרכב ההונדה ברחו שני אנשים אחד מהם אבו אנטילה רמזי נתפס, הוא הנאשם, הוא היה שיכור על פי תוצאות בדיקת דם, הוא היה בפסילה, הטלפון שלו נמצא מתחת לכיסא הנהג, בחקירתו מסר כי לא נהג ושנהג בחור אחר, אך הוא לא מסר את פרטיו ולא הביא אותו או את פרטיו למשטרה למרות שהבטיח לעשות כן בעת חקירתו ב08.03.11.

סקיצה ת/19. זכ"ד מיום 08.02.11, שיחה עם עת/3 ומודיע התאונה שלא ראה אותה ת/20, זכ"ד מיום 08.03.11, החזרת הטלפון לנאשם ת/21. הודעת נהג תחת אזהרה ת/22 (אתייחס אליה בהמשך). לוח צילומים כולל צילומי הרכבים, וכן תמונת בקבוק וודה ברכב הנאשם, ותמונת טלפון הנאשם מתחת לכיסא הנהג, ת/23. שאילתה לאיתור פרטי רכב, כולל מסמכי רישיון הרכב ולפיהם הנאשם הוא בעל הרכב, שנרשם על שמו 3 ימים לפני התאונה, ת/24.

בעדותו תיאר העד כיצד חקר התאונה, בדק שהחשוד, נאשם, הוא בעל הרכב, ערך דו"ח בוחן, חקר את הנאשם, אימת שזה הטלפון שלו שנמצא מתחת למושב הנהג, וכיוון שהוא בעל הרכב, מציאת הטלפון, הבריחה והיותו פסול ושיכור הביאוהו למסקנה כי הנו הנהג.

בחקירה הנגדית, מסר כי המתין חודשיים כי הנאשם הבטיח שיביא את מי נהג ברכב, אם משהו היה בא זה היה נראה אחרת. אין בתיק התמונה שהייתה בפניו ב14.02.11, הנאשם אישר בחקירתו בפניו, כי הטלפון שלו, וגם הנתונים ממערכת אדם מסרו כי זה המכשיר שלו. אישית לא ידע מי נהג ברכב. עת/3 הינו שוטר כוחות מיוחדים ולקח זמן עד שהעביר המזכר למרות שהוא ביקש זאת בהקדם. הנאשם אכן מסר שם של אדם אחר אך הוא לא מסר כל פרט מעבר לכך בניגוד למה שמסר בחקירתו שימסור פרטי הנהג. הוא לא בדק הטלפון לנסות לאחר פרטי השם שמסר הנאשם וסמך על הנאשם שימסור פרטים. כן מסר שבחקירה מסר הנאשם שכל משפחתו נוהגת ברכב ולכן תביעת אצבע לא תעזור, מהנסיבות היה ברור שהוא נהג, שיכור טלפון מתחת לכיסא נהג, בעל הרכב, בריחתו ואי קבלת אחריות על ידי אף אחד. כן ציין העד כי שוטרים חיפשו הנוסע השני לאחר התאונה.

פרשת ההגנה:

במסמך ת/22, הודעת הנאשם במשטרה, מסר כי לא נהג ברכב כי הנו פסול, מי שנהג ברכב הוא רשאד ווחידי, אין לו כרגע את מספר הטלפון שלו. הוא מבין שהוא אחראי לרכב שרשום על שמו והוא יביא למשטרה את הנהג או פרטיו המלאים כולל מספר זהות או רישיון נהיגה והטלפון. כן מסר הנאשם כי הוא בדק שלווחידי יש רישיון נהיגה, היו בב"ש, הוא שתה בירה, נסעו לרמלה הוא לא הסתכל על הכביש קיבל מכה ואיבד הכרה, אחרי יומיים חזרה להכרה והיה מאושפז. אישר שמכשיר הטלפון שלו, והונח על ברכיו בנסיעה וכנראה עף בתאונה. לא זוכר שרץ לאחר התאונה, או כל פרט ממנה, וכל משפחתו נוהגת ברכב.