מדינת ישראל נ' אבו אלפילאת(עציר)

גזר דין

העובדות וטענות הצדדים

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום המתוקן בעבירה של ניסיון לתקיפת שוטר במילוי תפקידו בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיפים 274(1) ו-274(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977, בצירוף סעיפים 25, 29 לחוק זה.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון שלפיו תוקן כתב האישום, הוסכם על הזמנת תסקיר של שירות המבחן, וכל צד היה חופשי בטיעוניו לעונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.2.12 משעות הצהריים השתתף הנאשם עם עוד עשרות אנשים בהתקהלות אסורה שמטרתה להפר את הסדר, בסמוך למסגד אל אקצא בירושלים. התפרעות זו התרחשה לאחר תפילת יום השישי, וכוונה לעבר כח משטרה ששהה במקום בסמוך לשער המוגרבים. במהלך ההתפרעות יידו הנאשמים אבנים רבות, והנאשם יידה אבן אחת לעבר כוחות המשטרה. על כך הורשע, כאמור, בניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך שישה חודשים.

בטיעוניו התייחס לסכנה הגלומה ביידוי אבנים ולכך שאת העובדה שהאבן שיידה הנאשם לא פגעה באיש לא ניתן לייחס למעשיו של הנאשם אלא ליד הגורל בלבד. עוד ציין התובע את גילו של הנאשם, מעל 30, כך שאין מדובר באדם צעיר מאד הנגרר לאירוע. הוא ביקש לשדר מסר ברור ומרתיע.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם הוא בין 4 לבין 8 חודשים, וכי הנאשם מצוי באמצע המתחם. לעניין שיקולי הענישה בתוך המתחם התייחס גם להרשעה קודמת של הנאשם ולתסקיר שהוגש.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הודה בשלב מוקדם של ההליך. הוא ציין כי לנאשם אין הרשעות קודמות מלבד עבירה יחידה של העסקת עובד זר. עוד ציין הסניגור כי הנאשם שהה במעצר בית ללא הפרת תנאים במשך כשנה.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם עובד ומתפרנס, הוא הביע חרטה עמוקה על מעשיו ומדובר במעידה חד פעמית. הוא הפנה לתסקיר שירות המבחן הכולל המלצה על עונש של של"צ.

לעניין מתחם הענישה טען ב"כ הנאשם כי מתחם הענישה נע בין של"צ לבין ארבעה חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות. הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור.

מתחם הענישה ההולם

העבירה בה הורשע הנאשם כוללת בחובה פגיעה במספר ערכים חברתיים. האחד הוא שלומם וביטחונם של השוטרים שאותם ניסה הנאשם לתקוף. גם האינטרס של שמירה על שלטון החוק ועל הסדר הציבורי נפגע כתוצאה מהניסיון לפגוע בשוטרים. אירוע של התפרעות רבת משתתפים בהר הבית, המופנה נגד שוטרים, מהווה גם ניסיון לפגוע בריבונותה של המדינה באתר זה.

בהתחשב בשיקולים אלו ובמדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, אני סבורה כי מתחם הענישה ההולם לעבירה אותה ביצע הנאשם נע בין מספר מצומצם של חודשי מאסר לבין כשנה של מאסר (ראו לדוגמא עפ"ג 50970-02-13, אבו חומוס נגד מדינת ישראל; ת"פ 39024-03-12, מדינת ישראל נגד אבו עייאש).

העונש הראוי לנאשם הנדון

אין ספק בנוגע לחומרת העבירה שבה הודה הנאשם, שהיתה מכוונת כנגד שוטרים במילוי תפקידם. יידוי האבן היה עלול לגרום פגיעה של ממש, ואף פגיעה חמורה, לאחד השוטרים. העובדה שהאבן לא פגעה באיש לא היתה תוצאה של מעשיו או כוונותיו של הנאשם. העבירה בוצעה במהלך התפרעות רבת משתתפים שהנאשם נטל בה חלק (אם כי לא הורשע בעבירה של התפרעות), אשר התרחשה במקום ובזמן הרגישים כל כך, בהר הבית לאחר תפילות יום השישי.

מאידך גיסא, הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי. הוא הביע חרטה על מעשיו. תסקיר שירות המבחן שהוגש לגבי הנאשם חיובי ומצביע על כך שהנאשם אינו מעורב בפלילים ומדובר באירוע חריג, שהנאשם הביע עליו חרטה. הנאשם נשוי ואב לילדים, עובד כמורה דרך לתיירים וכן עובד בחנות מזכרות של אביו, ומנהל אורח חיים נורמטיבי.

לנאשם הרשעה קודמת יחידה בעבירה של העסקת עובד זר, כך שאין לו עבר פלילי משמעותי.

קיים אלמנט מרתיע בעונש של מאסר בפועל ממש, המרוצה בין כתלי בית הסוהר ולא בעבירות שירות. לנוכח החומרה והפגיעה הקשה שבעבירה שביצע הנאשם, יש צורך בענישה משמעותית ומרתיעה. עם זאת אני סבורה כי אפקט זה של הרתעה הושג בכך שהנאשם היה נתון במעצר במשך כחודש ימים.

נוסף על תקופת המעצר הממשי היה הנאשם נתון גם במעצר בית חלקי ממושך לתקופה של למעשה משנה.