מדינת ישראל משרד החינוך נ' סויסה ואח'

פסק דין

1.המשיב 1 (להלן – המשיב) הגיש תביעת נזיקין כנגד המערערת והמשיבים הפורמאליים. לאחר שהמשיב לא הגיש סיכומיו בפני בית משפט קמא, לרבות לאחר אורכה שניתנה לו, הורה בית משפט קמא על מחיקת התביעה וכן כי "בשל נסיבותיו המיוחדות של התובע אין צו להוצאות".

2.ההמערערת הגישה ערעור על פסק הדין, לאחר שבקשה לשנותו נדחתה על ידי בית משפט קמא ובערעורה עותרת המערערת לשניים. ראשית, להורות כי התביעה תדחה ולא רק תמחק. שנית, לחייב את המשיב בגין הוצאותיה בערכאה קמא.

יוער, כי בהודעת הערעור צויין כי הערעור מוגש על דעתה והסכמתה של המשיבה 3 [בטעות צויין המשיבה 2] "אשר הודיעה כי היא מצטרפת לערעור זה ולנימוקי המערערת".

במהלך הדיון המקדמי, טען ב"כ המשיבה 2 שאף משיבה זאת הגישה הודעה לבית המשפט לפיה המשיבה מצטרפת לערעור.

ציינתי את האמור, הואיל ואכן משיב יכול להסכים לקבלת הערעור אך אין הוא הופך למערער, על כל המשתמע מכך, אלא בנסיבות שהורה כן בית המשפט.

3. בהתאם לאשר הוצע במהלך ישיבת קדם הערעור, הודיע ב"כ המשיב כי המשיב מסכים כי התביעה שהגיש תדחה. לאור עמדת המערערת, כי עומדת היא על כך שייפסקו הוצאות בגין ההליך בפני בית משפט קמא, טענו המשיב והמערערת בנושא ההוצאות.

4.המשיב טוען כי לא על נקלה תתערב ערכאת הערעור בשאלת פסיקת ההוצאות ורק במקרים חריגים ייעשה כן בית המשפט. יתר על כן, מדובר במקרה של המשיב בנסיבות מיוחדות וחריגות, בעת שהמשיב בהיותו כבן 10 נפגע בתאונה ונקבעה לו נכות של 19%. אולם ללא קשר לתאונה זאת, עבר המשיב, יליד 1991, אירוע של דום לב בשנת 2004 אשר הותירו פגוע בארבע הגפיים, כקוודריפלגיה ספסטית, וכי על כן גם לא יכול היה המשיב להעיד בעצמו על התאונה, דבר שגרם לכשלונה, כך המשיב בטיעוניו.

משכך וכמקובל בנסיבות שכאלו מצא לנכון בית משפט קמא לפטור את המשיב מתשלום הוצאות.

5. המערערת טוענת כי מדובר היה מלכתחילה בתביעת סרק שהגיש המשיב, אשר מוטב היה לה שלא הייתה מוגשת. יתר על כן בית משפט קמא הבהיר לב"כ המשיב כי סיכויי התביעה אינם נחזים כגבוהים והמליץ לו לחזור מהתביעה, אך המשיב בשלו ובשל כך יש מקום לחייב את המשיב

בהוצאות ואין מקום לבוא לקראתו, תוך פירוט ההוצאות הרבות שנצרכו למערערת בגין ניהול המשפט בפני בית משפט קמא. יתר על כן המערערת אף נדרשה להגשת הערעור והנדרש לכך.

עוד הדגיש ב"כ המערער כי המערערת אינה גוף פרטי הפועל למטרות רווח וכי ניהול תביעה מסוג התביעה דנן, הינה מקרן הממומנת מכספי הציבור. משום כך המערערת אינה יכולה לוותר על תשלום הוצאותיה.

לבסוף, כי אין מקום שכל תלמיד יגיש תביעה הגם שאינה מקימה עילה בנזיקין תוך ידיעה כי בכל מקרה לא יחוייב בהוצאות, תוך הדגשה כי עם כל האמור אין היא מתעלמת ממצבו של המשיב.

6. אין חולק כי יש ממש בהשגותיה של המערערת אודות התנהלות המשיב ובמיוחד אופן ניהול ההליך המשפטי, ודי להפנות להחלטת בית המשפט בנושא זה במסגרת ישיבת קדם הערעור.

יתר על כן, ככלל מי שזכה במשפטו זכאי לכיסוי מלא של הוצאותיו, בין אם מדובר בפסק דין לגופם של דברים ובין – וייתכן ואף ביתר שאת – ככל שמדובר על מחדל של תובע, אשר גם לדחיית התביעה כנגדו, חרף כל ההוצאות אשר נדרש להן נתבע זה או אחר.

במקרה דנן, אין בפני את הנסיבות המלאות בכל הקשור לניהול ההליך בפני בית משפט קמא ובאופן שהליך זה התנהל. כך אין זה ברור אם המשיב עצמו או מי מטעמו היה שותף להחלטה להמשיך את ההליך המשפטי. אולם, על פני הדברים, נראה כי למצער אין למשיב ולאי הגשת הסיכומים, מאומה.

מכל מקום, נוכח אשר צויין בטיעוני המשיב, ואשר לא נסתר, דומה כי לא בכדי מצא בית המשפט קמא לנכון שלא לחייב את המשיב בהוצאות המערערת או שאר הנתבעים שם.

יתר על כן, צודק המשיב בטיעונו כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור לנושא פסיקת ההוצאות [ראו ע"א 8569/08 תיתי נ. עזבון תיתי (לא פורסם, 29.4.10)].

בנסיבות דנן לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא.

יוער, ראשית כי אכן אין מקום לתביעות סרק מול הקרן, אולם מנגד, על הקרן להיות ערוכה גם לאותם מקרים בהם לא ייפסקו הוצאות, ובגין אותן נסיבות מיוחדות אשר הציבור נדרש לממן.