מדינת ישראל-משרד הבטחון נ' עז' אבו דאהר אשראף אבו דאהר ואח'

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת השופט אברהם קסירר, מיום 2.6.08, אשר דחה את בקשת המבקשת להורות למשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

2.המנוח, אשראף אבו דאהר, יליד 1991 היה תושב חאן יונס, והוא בנם הבכור ויורשם של המשיבים 2 ו-3. על פי התביעה שהגישו המשיבים 2-3 נגד המבקשת, ביום 25.7.06, בעת שצעדו המנוח ואביו ליד ביתם, נשמעה יריה של טנק ישראלי וממנו נורה פגז שפגע במנוח ופצעו באורח אנוש. ממקום הפגיעה הובהל המנוח על ידי רכב פרטי לבית החולים בחאן יונס, שם, למרבה הצער, נקבע מותו.

לאור כך, הגישו המשיבים את התביעה כנגד המבקשת לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפעולה האמורה.

3.המבקשת הגישה בקשה לחייב את המשיבים במתן ערובה להבטחת הוצאות התביעה. המבקשת טענה, כי סיכויי התביעה קלושים, כי למבקשת עומדת חסינות בגין פעולותיה הנובעות מפעולה מלחמתית, כי המשיבים לא טרחו להגיש ראיות או אסמכתאות בדבר מצבם הכלכלי, ואף מסיבה זו יש מקום לדידה להענות לדרישתה. עוד נטען בבקשה, כי המשיבים הינם תושבי חאן יונס, אשר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל ואין אפשרות לאכוף בשטחי הרשות פסקי דין שניתנו על ידי בתי המשפט בישראל, ומכאן הצורך בהטלת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ככל שאלה תיפסקנה.

4.בתגובה לבקשה טענו המשיבים, כי לאור מצבם הכלכלי הקשה, קבלת הבקשה ומתן צו לערובה, תחסום את הגולל על התביעה ותנעל את שערי בית המשפט בפניהם. חיוב בתשלום ערובה יהווה פגיעה חמורה בזכות הגישה החופשית לערכאות, אשר הינה זכות יסוד בעלת ערך חוקתי וככזו, יש לאפשר הגבלתה רק במקרים נדירים וחריגים. עוד נטען, כי סיכויי התביעה טובים. כן, טוענים המשיבים, כי המדובר בטענה של הודאה והדחה של המבקשת וגם בשל כך יש לדחות את הבקשה.

5.בית משפט קמא סקר את ההלכות הנוגעות לחיוב בהפקדת ערובה, וקבע, כי בנסיבות הענין, ונוכח מיהות בעלי הדין (תושבי השטחים מול המדינה, אשר יש לה מרות - ברמות שונות - עליהם), בשלב זה אין להטיל עליהם ערובה כספית. בית משפט קמא קבע, כי סבירה בעיניו הטענה, כי יש צורך בבירור עובדתי, לרבות הבאת ראיות, כדי לקבוע את סיכויי התובענה, ועל כן יש להעדיף, בנסיבותינו ובשלב זה, את מעמדה הרם של זכותה גישה לערכאות, ואין לחסום את הדרך לבית המשפט בפני תובעים דלי אמצעים. אין לראות בתושבי שטחים נעדרים לחלוטין ממרות המדינה, ואין לנעול בפניהם את שערי בית המשפט. הטלת ערובה בנסיבות אלה, עלולה לגרום עיוות דין למשיבים, שאינו שקול כנגד הקושי לגבי גביית הוצאות, ככל שאלה ייפסקו, ולנזק הכספי שייגרם – אם ייגרם – למדינה, בהוצאות הכרוכות בהגנתה.

יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי שמורה למבקשת הזכות להעלות בקשה זו שנית בשלב ההליכים המקדמיים על פי ההתפתחות בהן ולאחריהן.

6.בבר"ע שבפני טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא בסוברו כי השטחים נתונים למרות המדינה, כי שגה בית משפט קמא בסוברו כי ניתן יהיה לקבוע את סיכויי התביעה רק לאחר שמיעת ראיות, שהרי בשלב זה כבר יוצאו ההוצאות שבגינן מתבקשת הפקדת הערובה.

עוד נטען, כי בית משפט קמא התעלם מפסקי הדין של בתי המשפט שניתנו בכל הנוגע להפקדת ערובה במקרים כגון אלה, והם טוענים כי יש להעמיד את הערובה בגובה הסכום של 20,000 ₪.

ב"כ המשיבים מבקש מבית משפט לאמץ את החלטת בית משפט קמא מטעמיו.

7.עיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן.

על פי הוראות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה.

8.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי:

"519(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחיה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחיה בתנאים שייראו לו, לרבות ענין ערובה והוצאות".

9.ברע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע ואח' נ. מדינת ישראל ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 27.6.2010) התייחסה כב' השופטת אסתר חיות, ליישומה של תקנה 519 לתקנות הנ"ל באומרה:

"על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 [פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בע"מ 750-751). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחומי השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נ"ח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מ"ד(1) 647 (1990); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו) 17.4.2001); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 ([פורסם בנבו] 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים שם; גורן, בעמ' 751)."

ברע"א 2146/04, מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פד"י נ"ח(5), בעמוד 865, קבע כב' השופט א. גרוניס (בעמוד 868, 869), את הכללים שעל בית המשפט לשום לנגד עיניו, באומרו:

"5. איזון דומה נעשה במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519, אשר השימוש בה מודרך אף הוא לאורה של זכות הגישה לערכאות ולאור הצורך להגן במקרים מסוימים על זכותו של הנתבע כי לא יצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. בתקנה 519 עצמה לא נקבעו קריטריונים להפעלת הסמכות לחייב בהפקדת ערובה, ואולם בפסיקה גובשו כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה. הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית, אולם במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ [6]). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלסטינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל [7]). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ [8]). לאור כל האמור לעיל ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט המסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."