מדינת ישראל ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' נבאברה

החלטה

בפניי בקשה להשבת הפקדון שהפקיד המבקש בתיק בית המשפט, ומנגד בקשת המשיבה לחילוט הפקדון.

ראשיתו של ההליך בבקשה שהגישה המשיבה להארכת תוקפו של צו הריסה מנהלי. בהחלטתי מיום 16.2.2011 נעתרתי לבקשה והארכתי את המועד לביצוע הצו המנהלי.

ביום 13.3.2011 עתר המבקש, באמצעות בא-כוחו דאז, עו"ד האיל אבו גרארה, לביטול הצו, ובהחלטתי מאותו יום קבעתי כי -

"בכפוף להפקדה כספית בסך של 7,500 ש"ח להבטחת ביצוע הצו ותשלום הוצאות המשיבה, אם תידחה הבקשה, יעוכב ביצוע צו ההריסה נשוא הבקשה."

בדיון שהתקיים ביום 27.3.2011 הגיעו הצדדים להסכמה אשר הוכתבה על ידם בהאי לישנא:

ב"כ הצדדים:

הגענו להסדר לפיו הבקשה לביטול צו ההריסה תדחה. צו ההריסה יעוכב עד 16.6.11 לצורכי התארגנות בלבד. בתום מועד זה מתחייב המבקש להרוס את המבנה בעצמו ועל חשבונו. להבטחת ביצוע ההריסה ע"י המבקש, ישמש הפקדון שהופקד על ידו בסך 7500 ₪. אם לא יהרוס המבקש את המבנה עד למועד האמור, תהא רשאית המשיבה להרוס את המבנה בעצמה במשך תקופה של 60 ימים שימנו ממועד 16.6.11 והפקדון יחולט לטובת המשיבה. נבקש לתת תוקף של החלטה למוסכם. " [הדגשה שלי – א.ב.ג]

על יסוד אותה הסכמה, הוריתי כדלקמן:

"נותן תוקף של החלטה למוסכם.

הבקשה לביטול צו הריסה - נדחית.

הצו ניתן יהיה לביצוע ע"י המשיבה החל מיום 16.6.11 ולמשך 60 יום.

אם עד למועד זה יהרוס המבקש בעצמו את המבנה, יוחזר לו הפקדון, אולם יהיה עליו להגיש בקשה נפרדת ולצרף את עמדת המשיבה.

ככל שהמבקש לא יהרוס עד למועד האמור את המבנה, יחולט הפקדון לטובת המשיבה.

אין צו להוצאות." [הדגשה שלי – א.ב.ג]

המבקש לא הרס את המבנה במועד שנקבע, ועל כך אין מחלוקת.

המשכו של ההליך בבקשה חדשה שהגיש המבקש, הפעם כשהוא מיוצג על ידי עו"ד איזנפלד, לביטול צו ההריסה ולביטול ההסכמות אליהן הגיע.

ביום 15.6.2011 הוריתי למבקש להפקיד סכום נוסף של 5,000 ₪ "לכיסוי הוצאות המשיבה אם תידחה הבקשה" והתקיים דיון נוסף בבקשה החדשה אותה הגיש המבקש. בסיומו של ההליך, ביום 3.10.11, דחיתי בקשת המבקש לבטל את אותו הסדר דיוני, ובשולי אותה החלטה הקצבתי למשיבה תקופה נוספת של 60 יום לביצוע צו ההריסה, הוריתי לחייב את המבקש בהוצאות בסך 5,000 ₪ מתוך הכספים שהפקיד בתיק, וכן הוריתי כי המשיבה רשאית לחלט את יתרת הכספים שהופקדו [להלן: "ההחלטה הראשונה"].

המבקש ערער על החלטתי זו [עפ"א 25111-10-11] אלא שבקשתו לעיכוב ביצוע החלטתי נדחתה על ידי כב' השופטת נצר בהחלטה מיום 30.10.11. למרות זאת, לא ביצעה המשיבה את הצו. בקשה שהגישה להארכת המועד לביצוע הצו (בקשה מיום 8.12.2011) התקבלה על ידי בית משפט זה, בהחלטתי מיום 27.12.2011 [להלן: "ההחלטה השניה"], אלא שהמבקש ערער גם על החלטה זו [עפ"א 12320-01-12].

שני הערעורים נדונו יחדיו, ופסק הדין בעניין ניתן על ידי כב' השופטת חיימוביץ ביום 26.2.2012. בפסק דינה, דחתה כב' השופטת חיימוביץ את הערעור לגופו של עניין (הערעור על ההחלטה הראשונה) בקבעה כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט זה לגופו של הצו. למעשה, בכך הותירה כב' השופטת חיימוביץ את ההחלטה מיום 3.10.2011 על כנה.