מדינת ישראל ואח' נ' גריפאת(עציר) ואח'

החלטה

1.בתאריך 29/11/10 הגישה המבקשת כתב אישום לבית משפט זה בתיק 54397-11-10 ובו יוחסו לשלושת המשיבים עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה (שני מקרים), סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גניבה בנסיבות מיוחדות (בקר), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, איסור התעללות, חבלה במזיד ברכב והפרת הוראת ותמרור ואות הניתן על ידי שוטר במדים. בנוסף יוחסו למשיב 1 עבירות של היזק בזדון ברכוש, הסגת גבול כדי לעבור עבירה ובריחה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים.

3.בדיון שהתקיים בפניי ביום 29/11/10 במעמד ב"כ המבקשת, ביקשו הסניגורים לדחות את הדיון בבקשה על מנת לאפשר להם לצלם את חומר הראיות וללמוד אותו. לאור בקשה זו, דחיתי את הדיון בבקשה להיום בשעה 10:00, כאשר בהחלטתי קבעתי שהמשיבים יישארו במעצר עד למתן החלטה אחרת.

4.בדיון בפניי היום, ולאור שביתת הפרקליטים, לא התייצב ב"כ המבקשת. הסניגורים טענו, כי יש להורות על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים. לשיטתם, בשיטה האדוורסרית המקובלת אצלנו, בית המשפט אינו נוקט מיוזמתו שום דבר, והוא פועל אך ורק בהתאם לחוק, כאשר סעיף 21 לחוק המעצרים קובע, כי בית המשפט יכול לעצור נאשם בהתקיים תנאים שפורטו באותו סעיף, ואחד מתנאים אלה הוא שעל המבקשת להניח בפני בית המשפט מסד עובדתי לכאורי שבו אפשר לבסס עליו מעצר עד תום הליכים בהתקיים התנאים הנוספים הקיימים בסעיף 21 לחוק המעצרים. לאור שביתת הפרקליטים, הבקשה של המבקשת נופלת, התנאים לפי סעיף 21 לא התקיימו, על כן על בית המשפט להורות על שחרורם של המשיבים כאשר הדגישו כי המדובר במשיבים שהם עדיין בחזקת חפים מפשע.

הסניגורים הוסיפו וטענו, כי אומנם צילמו את חומר הראיות, אולם הם נמנעים מלהעביר אותו לעיונו של בית המשפט, מאחר ועל המבקשת החובה להוכיח קיומן של ראיות לכאורה, וכי הסניגור לא יהפוך לצד שכנגד הלקוח שלו. טענו עוד, כי אתית אסור להם לתת לבית המשפט את חומר הראיות שצילמו, ולא יעלה על הדעת שסניגור ילבש את הגלימה של תובע ויטען לגבי חומר ראיות, כאשר זה לא תפקידו אלא תפקידה של המבקשת. הסניגורים הוסיפו וטענו, כי סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק חסד"פ"), אינו חל על המקרה שלפנינו, מכיוון שמדובר שם בדיון בתיק לגופו של עניין ולא בבקשת מעצר עד תום ההליכים. טענו עוד, כי המדובר באנשים שאין להם עבר פלילי, וכי חירותם של אנשים אלה אינה הפקר. בנסיבות אלה הם סבורים, כי ראוי לשחרר את המשיבים בתנאים.

5.לאחר שבחנתי את טענות הסניגורים, הנני קובע כדלקמן:

א.אכן מעיון בהוראות חוק חסד"פ וחוק המעצרים, לא מצאתי כל הוראה אשר מתייחסת לסיטואציה של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בה נעדר תובע אשר הוזמן כדין, להבדיל מסיטואציה של דיון בתיק העיקרי שם סעיף 133 לחסד"פ מעניק לבית המשפט שיקול דעת לדחות את הדיון למועד אחר. יחד עם זאת, סבור אני, כי לבית משפט זה סמכות טבועה בנסיבות שנוצרו לדחות את הדיון למועד אחר. לטעמי, הסמכות הטבועה של בית המשפט: "...... משתרעת על כל עניין המתרחש באולם בית המשפט או מחוצה לו והקשור במשפט"...... "אינה אלא אותה סמכות מינימלית בעניני נוהל, יעילות המשפט וצדקתו הדרושה לבית המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק"... "סמכות זו משתרעת על כל מקרה שבו מחייבים הסדר הטוב וכללי התנהגות נאותים למנוע פעולה או מחדל מצדו של בעל דין, תובע או נאשם, שיש בהם כדי להכשיל הליכי משפט" (ראה רע"פ 4574/99 מ"י נ. לגזיאל, פ"ד נד(2) 289).

ב.כעולה מכתב האישום, ולכאורה, קשרו המשיבים קשר לגנוב בקר, הגיעו ברכב למכלאת בקר ברמת הגולן, גנבו עגלה, כפתו רגליה באמצעות חבל, והכניסו אותה לתא המטען של הרכב, ובהמשך התנגחו המשיבים ברכב אחר מספר פעמים, וגרמו לנהג הרכב לאבד את השליטה על הרכב ולהתהפך, דבר אשר גרם לכאורה לפגיעות קשות בנוסע של הרכב האחר, ולפינויו לבית חולים רמב"ם, שם עבר ניתוח בראשו ואושפז למספר ימים. המשיבים לכאורה המשיכו בנסיעה פרועה, הגיעו למחסום משטרתי, לא צייתו להוראות שוטרים שסימנו להם לעצור, נסעו לעבר השוטרים וברחו מהמקום. המשיבים המשיכו בנסיעה לתוך העיר קצרין, שם נסעו בצורה מסוכנת ופרועה, נטשו את הרכב וברחו רגלית, אף המשיב מס' 1 ביצע עבירות נוספות כאשר ברח ממשמורת חוקית, הרס רשת של בית ונכנס לתוכו כדי להכשיל שוטר.

ג.בנסיבות שנוצרו, ובבואי לשקול מצד אחד את העדר הופעת המבקשת לדיון שהוזמנה לו כדת וכדין, כאשר אי הופעת המבקשת ככל הנראה לא נבע מזלזול או התרשלות, אלא משביתה אשר הוכרזה כדין, וזכותם כגוף להכריז על שביתה חוקית, ובצד זה מיוחסות למשיבים עבירות חמורות כמפורט לעיל, מאידך גיסא עומדים מולי אנשים שבשלב זה הם בחזקת חפים מפשע, וחירותם הינה זכות יסוד ומזה כחודש ימים הם עצורים, ואין לגרום להם עינוי דין.

לאחר עריכת האיזונים הראויים, סבור אני כי ידו של האינטרס הציבורי בנסיבות הקיימות, נוטה לכיוון דחיית מועד הדיון ולא להורות על שחרורם של המשיבים, בפרט כאשר הסניגורים נמנעו מלהניח בפני בית המשפט את חומר הראיות אשר צילמו מהמבקשת.

למעלה מן הנדרש, אציין, כי העברת חומר חקירה על ידי הסניגורים לבית המשפט, אין בה כדי להפר את חובת הנאמנות של הסניגורים כלפי המשיבים, שכן סמכותו הטבועה של בית המשפט להורות לסניגור לסייע לו בקיום הליכים תקינים בגדר כל הליך אשר מתנהל בפניו (ראה בהקשר זה סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961, וכן פסק הדין שאוזכר לעיל).

6.סיכומו של דבר, אני דוחה את הדיון בבקשה ליום 13/12/10 שעה 11:00.

להדגיש, כי היה ולא תתייצב המבקשת לדיון, אקיים דיון בבקשה בהעדרה.

7.המזכירות תדאג להמציא עותק מהחלטתי זו לב"כ המבקשת ותזמין אותה לישיבה הנ"ל.

ניתנה היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: