מדינת ישראל ואח' נ' בני רביעה ואח'

החלטה

לפניי בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף.

רקע כללי:

ביום 25.8.11 הגישה רשות הפיתוח באמצעות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המבקשת) תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, בין היתר, עתרה גם לפיצול סעדים, סילוק יד וצו מניעה קבוע כנגד הנתבעים.

לטענת המבקשת, היא הבעלים הרשום של 1/4חלקים בלתי מסוימים בחלקה 101 בגוש 17215 אשר בשטח המועצה המקומית שבלי-אום אל גאנם (להלן: "החלקה").

שלושת הנתבעים מחזיקים ביתר זכויות הבעלות בחלקה בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם רשום כבעליהם של 1/4 ממנה.

לטענת המבקשת, ביום 14.3.11 נמצא כי הנתבעים או מי מטעמם נטעו בכל החלקה עצי זית, ללא קבלת היתר מהמינהל, ללא שיתופו בהסכם שיתוף, ומבלי ליתן למבקשת אפשרות לממש את זכויותיה.

המבקשת עתרה בהתאם להוראות סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן: חוק המקרקעין) לפירוק השיתוף וכן דרשה כי הפירוק יבוצע בעין בהתאם להוראות סעיף 39 לחוק המקרקעין.

כמו כן, עתרה המבקשת לחיוב הנתבעים לשלם לה דמי שימוש ראויים ולסילוק ידם של הנתבעים מן החלק שבבעלותה.

ביום 26.10.11 הוגשה מטעם הנתבע 2, מר שבלי חוסין פלאח (להלן: המשיב) תביעה שכנגד במסגרתה עתר למתן צו עשה ולפיצול סעדים.

טענתו העיקרית של המשיב הינה כי הוא הבעלים ו/או זכאי להירשם כבעלים של חלק משטחי הכפר שיבלי אשר מוחזקים כיום על ידי המבקשת ואשר חלקם נרכשו על ידה לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג- 1953 (להלן: חר"מ).

לדבריו, המבקשת מחזיקה בשטחים אלה ואינה מגיעה להסדר עימו חרף החלטות שיפוטיות שניתנו בעניין והחלטות של מועצת מנהל מקרקעי ישראל.

עוד טען המשיב, כי כנגד המבקשת ניתן פסק דין בת"א (נצ') 689/84 במסגרתו חויבה להעביר לבעלותו מספר חלקות שבחזקתה.

לדבריו, אף שהמבקשת נמנעה מלמלא אחר מלוא פסק דין זה הרי שבין הצדדים התנהל מו"מ אשר התעצם לאחר קבלת החלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל מס' 1042 מיום 18.5.05.

לטענת המשיב, במסגרת החלקות לגביהן התנהל המו"מ בין הצדדים, נכללה גם החלקה נושא התביעה העיקרית בתיק זה ואף הושג הסכם ראשוני בכל הנוגע לחלוקת השטחים בין הצדדים.

נוכח האמור, עתר המשיב לחייב את המבקשת לפנות את החלקה נושא התביעה העיקרית, לפעול בהתאם להחלטת מועצת מנהל מקרקעי ישראל ולהעבירה לבעלותו כחלק חליפי בהתאם להסכם הראשוני בין הצדדים.

טענות המבקשת:

לטענת המבקשת דין התביעה שכנגד להדחות על הסף וזאת, בשל מספר טעמים.

ראשית מהטעם שהתביעה שכנגד אינה מגלה עילת תביעה שכן המשיב נמנע מלנקוב במספרי החלקות אשר לטענתו הינו זכאי להירשם כבעליהן.

שנית, כי עיקרה של התביעה שכנגד הינה שאלת בעלות במקרקעין המצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולא בסמכותו של בימ"ש זה.