מדינת ישראל ואח' נ' בוקאעי

החלטה

לפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עסקה בנשק ועסקה בסם מסוכן. על פי העובדות המפורטות בו, ביום 13.6.10 קשרו המשיבים קשר למכור סמים ונשק לסוכן משטרתי המכונה "אבו מוסא". באותו יום סיכם משיב 1 עם הסוכן כי המשיב ימכור לסוכן 1 ק"ג הירואין, אקדח ו-1,000 כדורי סם מסוכן מסוג אם.די.אם.אי, הכל תמורת 75,000 ₪. סמוך לשעה 15.40 באותו יום, פגש הסוכן את המשיבים בפארק רבין והשניים העבירו לחזקתו סם מסוג הירואין במשקל נטו 870.46 גרם וכן 5 מחסניות של נשק מסוג אם.16 ובכל אחת מהן 29 כדורים, בכוונה לקבל תמורה כספית. סמוך לאחר מכן נעצרו השניים.

עיקר המחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים נעוצה בשאלה האם יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום נגדם. לטענת המשיבים יש חולשה מובנית בראיות העולה מתהיות הקשורות בהפעלת הסוכן ולפיכך, גם אם יימצא שיש ראיות נגדם, הרי שחולשתן מחייבת שחרורם בחלופת מעצר. בנוסף טענו כי בכל הנוגע לאפשרות שחרורם בחלופת המעצר יש להביא בחשבון את עברם הנקי.

התהיות עליהן עמדו ב"כ המשיבים עיקרן בכך שהשיחה שקיים הסוכן בנוכחות מפעילו עם משיב 1 לא הוקלטה והמפעיל אינו טוען כי השיחה נוהלה על רמקול. כמו כן הסוכן לא צויד במכשיר הקלטה, כשנשלח למפגש אותו תיאם עם משיב 1. בנוסף, העיקוב לא ראה את רגע העברת השקית שהכילה סמים ותחמושת ולפיכך, אין ראיה ישירה שהשקית עשתה דרכה מן המשיבים לסוכן ולא להיפך כפי שטוענים עתה המשיבים. טענת המשיבים היום בתמצית היא, כי הסוכן טפל עליהם עלילה, הוא שהביא למקום את הסמים ואת האמל"ח וכשנעצרו הופללו השניים על ידי הסוכן, על לא עוול בכפם.

לגופה של עדות הסוכן הצביעו ב"כ המשיבים על תהיות שונות העולות ממנה. כך למשל נטען כי מעדותו הראשונה של הסוכן ניתן להבין כי בינו לבין משיב 1 התקיימו שיחות קודמות ואלה לא תועדו. המשטרה אף לא טרחה להוציא פלט שיחות כדי לעמוד על הקשרים בין השניים. לטענת ב"כ משיב 1, המשטרה נמנעה בכוונה מלהוציא את פלט השיחות על מנת שלא תתקבל ראיה אשר תסתור את עדות הסוכן לפיה יום הארוע היה היום הראשון בו התקשר למשיב. תהייה נוספת עולה מכך שבעדותו הראשונה של הסוכן אמר הלה כי קיבל מהמפעיל סכום של 75,000 ₪, אולם סכום זה לא נמצא על גופו של הסוכן או בכליו בעת המעצר. בעקבות עובדה זו הושלמה החקירה של הסוכן מספר ימים לאחר הארוע והוא הסביר כי הכסף היה בנקודה אחרת, ולמעשה נותר עם המפעיל. המדובר בסתירה מהותית ולא ניתן בנסיבות אלה לבסס תשתית ראייתית על עדות הסוכן.

אין חולק כי על אחת המחסניות נמצאה ט.א. של משיב 2. ב"כ המשיבים טענו בבית המשפט כי הסוכן, שפגש במשיבים בפארק רבין, התרברב בפניהם על ה"סחורה" שיש בידיו ונתן להם לגעת בשקית שהכילה את הסמים ואת הנשק. זה ההסבר להימצאות טביעת האצבע של משיב 2 על גבי אחת המחסניות. ייאמר כבר עתה כי גרסה זו לא נטענה על ידי המשיבים בחקירתם אלא הושמעה לראשונה על ידי באי כוחם בבית המשפט.

על רקע טענות ב"כ המשיבים נבחן עתה את חומר הראיות.

נתחיל בכך שהמשיבים מתגוררים בצפון ויצאו באותו יום לכיוון בית שמש. דוחות העיקוב מלמדים כי הסוכן נסע לכיוון בית שמש, המתין למשיב 1 במקום עליו סיכמו בשיחת הטלפון המוזכרת לעיל, ולאחר תיאום טלפוני נוסף נסע הסוכן למרכז "ביג" בבית שמש. שם פגש במשיב 1 והשניים נסעו האחד אחרי השני. השניים הגיעו לאיזור פארק רבין ושם המתין להם משיב 2. לאחר מכן נראו השלושה נפגשים בסמוך למשרדי קק"ל בפארק רבין. הסוכן ומשיב 1 נכנסו פנימה ואח"כ יצאו מן הפארק כאשר הסוכן ומשיב 1 נוסעים ברכבו של הסוכן ואילו ברכבם של המשיבים, נהג משיב 2. כשנכנסו לדרך בורמה ליד הישוב "מסילת ציון", נעצרו. לפנינו אם כן התנהלות מחשידה ביותר הטעונה הסבר.

משיב 1 טען כי בבוקר אותו יום התעורר בסביבות השעה 10.00 בבוקר, ואסף את משיב 2, שהוא גיסו, על מנת ששניהם יסעו לשדרות. מטרת הנסיעה היתה על מנת שמשיב 2 יקבל שם את רשיונו ויבדוק אפשרות עבודה שם. במקום זה יש להעיר כי משיב 2 התגורר בעבר בעיר שדרות. עוד לפי גרסתו של משיב 1, בדרכם לשדרות הציע לגיסו לנסוע לירושלים על מנת לראות חבר שלו וגם לטייל. משיב 2 הסכים לכך בתנאי שלא יאחרו. בדרך, כך טוען משיב 1, התקשר לאבו מוסא שהוא אותו "חבר" והלה הציע כי יפגשו בפארק רבין. מאחר שכשהגיעו לשם כבר היו רעבים וצמאים שאל את עובד הפארק היכן יש מקום לאכול והעובד אמר לו שיש תחנת דלק קרובה. לפיכך השאיר המשיב 1 את חברו במקום על מנת שימתין לאבו מוסא. בדרכו מתחנת הדלק התקשר אליו אבו מוסא והמשיב הסביר לו שהוא ליד המרכז המסחרי "ביג". אבו מוסא אמר לו שהוא יפגוש אותו שם, וכשנפגשו נסעו שניהם זה אחר זה לכיוון פארק רבין, שם כזכור המתין להם משיב 2. כשהגיעו לפארק לחצו אבו מוסא ומשיב 2 ידיים ואבו מוסא אמר שיקח אותם לאכול. אלא שבטרם יצאו לדרך, אמר אבו מוסא למשיב 1 כי הוא "צריך ללכת להשתין" והזמין אותו להתלוות אליו. הם התרחקו כ-50 מ' וכשהגיעו לשיחים, הוציא אבו מוסא שקית והם חזרו לכלי הרכב. אבו מוסא הציע לו להצטרף אליו לרכבו והשניים ביקשו ממשיב 2 שיסע אחריהם. בשלב מסויים סטה אבו מוסא לכביש צדדי בטענה שהוא צריך לעשות "משהו קטן" ואז עצרה אותם המשטרה. לטענת משיב 1, הוא מכיר את אבו מוסא מזה כשבוע, לאחר שפגש בו בעכו בטיילת. באותה פגישה היה אבו מוסא מלווה בידיד משותף של שניהם משפרעם. עוד לטענתו פגש באבו מוסא בנוסף לטיילת בעכו, גם בביתו שלו בג'דידה לפני יומיים. משיב 1 הכחיש שמכר לאבו מוסא סמים ואמל"ח וטען כי אם אבו מוסא אומר כך, הוא שקרן. עם זאת לא ידע לומר מדוע יעליל עליו אבו מוסא עלילה כזו. משיב 1 הכחיש את טענת משיב 2 לפיה, כשהגיעו לפארק, היה זה דווקא הוא שפנה לאבו מוסא על מנת שיבוא עמו לקחת "את החפץ" וכי הוא זה שהוביל את אבו מוסא לכיוון השיחים ומשם הוציא את השקית. משהתבקש להסביר למה הכוונה של משיב 2 שאמר בעדותו כי כשהגיעו לפארק שאל אבו מוסא את משיב 1 "מה עם החפץ", השיב משיב 1 כי הכוונה למכונת קידוח שאבו מוסא רצה לקנות ממנו אולם הוא לא הביא אותה משום שהרכב בו נסע קטן מכדי להכילה ולפיכך רק צילם את תמונתה במצלמת הפלאפון שלו.

יש לומר, כי הגרסה המפורטת לעיל היא גרסתו השנייה של משיב 1 לאחר שבגרסה הראשונה טען כי היה בדרכו לירושלים לשם טיול עם גיסו וכי עצרו בחורשה משום שרצה לעשות את צרכיו, ואז נעצר. לשאלה מדוע נסע לבית שמש אם מגמת פניו לירושלים, השיב, כי אינו מכיר את האזור.

אשר למשיב 2, הלה טען כי הצטרף לנסיעה על פי הצעתו של משיב 1 על מנת להפגש עם חברו של משיב 1 בירושלים. משיב 2 הסכים להצטרף לנסיעה משום שרצה להגיע לשדרות. בדרכם לירושלים, התקשר משיב 1 לאבו מוסא והשניים קבעו להפגש בבית שמש. השניים הגיעו לפארק רבין והמתינו ליד משרדי קק"ל ואז שוב התקשר אבו מוסא למשיב 1. לטענת משיב 2, כל אימת שאבו מוסא התקשר לחברו, הלה התרחק ממנו ולפיכך לא יכול היה לשמוע את השיחה. בשלב מסויים, כך ממשיך וטוען משיב 2, אמר לו משיב 1 שהוא נוסע להביא את אבו מוסא לפארק והשאיר אותו שם על מנת שימתין להם. כשחזרו פנה אבו מוסא למשיב 1 ושאל אותו "מה עם החפץ". משיב 1 השיב לו ש"החפץ מוכן", השניים נכנסו לחורשה ואבו מוסא יצא עם שקית שחורה. השניים נכנסו לרכבו של אבו מוסא, ומשיב 1 ביקש ממנו לנסוע אחריהם. משיב 2 טען במפגיע כי אין לו מושג למה היתה הכוונה במונח "חפץ" וכי משיב 1 אמר לו שיש בינו לבין אבו מוסא "עסקים". משיב 2 הוסיף וטען באותה הודעה, כי אין לו מושג מה היה בשקית והוא אף לא שאל.

בהודעה שנייה ניכר כי משיב 2 כבר היה מודע לכך שגרסת משיב 1 היתה שאותו "חפץ" הוא "מכונה" ולפיכך כשנשאל האם הם דיברו על "חפץ" או על "מכונה" השיב כי אבו מוסא שאל את חברו "איפה החפץ, איפה המכונה". משיב 1, כך לטענתו, השיב "אצלי" ולאחר מכן אבו מוסא לקח את משיב 1 לחורשה.

בהודעה שלישית שב משיב 2 וטען כי אינו יודע מה היה בשקית. בשלב זה הציג לו החוקר את העובדה שעל גבי אחת המחסניות נמצאה טביעת אצבע שלו. הוא נתבקש לתת לכך הסבר, וטענתו היתה שאין לו הסבר הגיוני לכך.

ניתן כאן לסכם ולומר כי על פניו גרסת המשיבים אינה מתקבלת על הדעת. הטענה לפיה בדרך מן הצפון לשדרות נסעו לירושלים היא טענה שקשה לייחס לה משקל ולו בשלב הזה של בדיקת הראיות. הוסף לכך שלא בירושלים נמצאו המשיבים, כי אם בבית שמש וגם לכך לא היה בפיהם הסבר כל שהוא. בנוסף, ניתן להתרשם מן הסתירות הבלתי מוסברות בגרסאותיהם. בעוד שהאחד טוען כי יצא מן הפארק על מנת לקנות אוכל ורק בדרך תיאם את מקום המפגש עם הסוכן ליד המרכז המסחרי, הרי שהאחר טוען כי חברו יצא על מנת לפגוש את הסוכן וכלל אינו מזכיר נסיעה למטרת אוכל. כך גם קשה להבין מגרסת משיב 1 מה היתה מטרת המפגש עם אבו מוסא, ומדוע, אם ביקשו לטייל בירושלים, קבעו להפגש בפארק רבין. ועוד לא מובן מדוע היה זקוק אבו מוסא לליווי, כגרסת משיב 1, על מנת לעשות את צרכיו. פער משמעותי נוסף בגרסאות המשיבים עניינו בגרסת "החפץ". משיב 2 טוען כי אבו מוסא פנה למשיב 1 ושאל אותו מה עם "החפץ" ואילו האחרון השיב לו כי הוא מוכן. מכאן ראיה חד משמעית כי מי שהביא לזירה "חפץ" הוא משיב 1 ולא הסוכן. טענת משיב 1 כאילו מדובר במכונה היא טענה שלא ניתן לתת בה אמון ולו בשלב בחינת הראיות לכאורה.

כאמור, על אחת המחסניות נמצאה טביעת אצבע של משיב 2. ההסבר שניתן על ידי הסנגורים כאילו בדרך חזרה מן הפארק פתח הסוכן את השקית שהוא עצמו הביא ומשיב 2 נגע במחסנית שהיתה בה, הינה גרסה שלא באה מפי המשיבים עצמם, שלא לדבר על כך שהיא גרסה כבושה.

דומה כי כבר מן האמור לעיל ובטרם בחנו את עדות הסוכן, ניתן להגיע למסקנה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה כנגד המשיבים. השניים הגיעו במיוחד למקום בו נמצאו סמים ונשק; השניים נראו מסתובבים הלוך ושוב ומתאמים פגישה עם הסוכן; על פי גרסת משיב 2 חברו הוא שאמר לסוכן כי "החפץ מוכן"; ועל אחת המחסניות נמצאה ט.א. של משיב 2. אין המדובר אפוא בנוכחות תמימה כי אם בנוכחות משותפת של שניים שנסעו יחדיו כברת דרך ארוכה למקום מפגש צדדי מבלי שיהיה להם הסבר מתקבל על הדעת לפשר מפגש זה, וכשבסופו של דבר טביעת אצבעו של האחד נמצאת על גבי המחסנית.

עדות הסוכן קושרת את הקצוות ומסבירה כיצד תואם המפגש ועל מה שוחחו ביניהם הוא ומשיב 1. לא מצאתי כי יש בהודעותיו תהיות בעצמה כזו המאיינת את ערכן, ודאי לא לנוכח מערכת הראיות המפורטת לעיל. הסוכן אמנם אמר בהודעתו הראשונה כי קיבל את הכסף "על סך 75,000 ₪" ממפעילו, אולם בהמשך אמר, כבר באותה הודעה, כי אמר למשיב 1 שהכסף אינו בידיו אלא בנקודה נוספת שאינה רחוקה ממקום המפגש. זו למעשה היתה תכלית הנסיעה מן הפארק, כפי שהציג אותה הסוכן למשיב 1, היינו להגיע לאותו מקום בו ממתין לו חבר עם כסף. באותו מקום התבצע המעצר. כך גם העיד בהודעה השנייה. משנשאל האם הכסף היה עליו אמר כי כבר בעדות הראשונה השיב שהכסף היה בנקודה אחרת. כפי שראינו לעיל כך אכן אמר בהודעה הראשונה. אין ספק כי המפעיל יצטרך להסביר בבית המשפט מדוע לא הוקלטה השיחה בין הסוכן לבין משיב 1 ומדוע לא נשלח לדרכו עם מכשיר הקלטה. שאלות אלה אין בהם כדי לפחת מעצמת הראיות כפי שהן מצטיירות מן המפורט לעיל.

סוף דבר, מסקנתי היא כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעצמה המתחייבת. עילת המעצר נובעת מאליה. המדובר בכמות סם גדולה ביותר, קרוב ל-900 גרם הירואין ובמספר מחסניות לרובה מסוג אם.16. אם לא די בכל אחד מן ה"חפצים" האסורים, הרי ששילובם ביחד מעצים את המסוכנות הנובעת מן המשיבים. יכולתם לספק הן נשק והן סמים הופכת אותם לאנשים שמסוכנותם רבה. בנסיבות אלה לא מצאתי כי ניתן להפיג את עילת המסוכנות בחלופת מעצר. מי שרוקח עסקה מן הסוג הזה, אינו יכול לזכות לאמון בית המשפט שיעמוד בתנאי חלופה ולא ישוב ויעסוק בסמים או בנשק או בשניהם יחד.

הבקשה מתקבלת והמשיבים ייעצרו עד לתום ההליכים נגדם.