מדינת ישראל - קרן קיימת לישראל ואח' נ' קרית חיים אגודה הדדית ואח'

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהגישו נתבעים 3-4:

1. הנתבעת 1 היא האגודה שיתופית שחכרה המגרש מן המנהל צוינה בערעור כמשיבה פורמלית (חרף העובדה שסעד סילוק היד המותנה ניתן אף כלפיה). משיבה זו הותירה הבקשה לשיקול דעת.

2. התובעת (המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל) מתנגדת לבקשה.

3. התביעה היתה לסילוק יד, ותביעת דמי שימוש בצידה על סך של למעלה מ 2.2 מליון ₪ נכון למועד הגשת התביעה. בפסק הדין מ 2.12.09 דחיתי התביעה הכספית לדמי שימוש שלא הוכחה לטעמי, אף לא באופן המאפשר או מצדיק חישוב באומדנא. נעתרתי לסעד המבוקש של סילוק היד כלפי האגודה החוכרת והשוכרים מטעמה (האחרונים הם המבקשים), אך זאת באופן מותנה, אם לא ישולם עד סוף מרץ 2010 סך כספי של דמי החכירה המגיעים לפי חוזה החכירה. כך, משהועדפה גרסת המינהל שערך המגרש היסודי שנרשם בחוזה החכירה בשיעור 8 אגורות אינו אלא טעות סופר.

גרסת האגודה החוכרת והנתבעים מבקשי העיכוב היתה כי סוכם במפורש על פטור מדמי חכירה, ולפיכך נרשם מה שנרשם בתורת הערך היסודי של המגרש. גרסה זו נדחתה, וקיבלתי שאי תשלום דמי החכירה מהלך שנים מהווה הפרה יסודית. אולם בנסיבות המקרה מצאתי שהתובעת חבה במתן ארכת קיום נוספת. לפיכך נקבע סכום בסך של 1.4 מליון ש"ח לערך, נכון למועד פסה"ד, שרק אי תשלומו יזכה בסעד הפינוי. חישוב דמי החכירה נקבע כפי מנגנון השערוך שבחוזה החכירה. ערך היסוד של המגרש ממנו נגזרו דמי החכירה – חושב לפי השומה המחייבת הקיימת האחרונה, כאשר המנגנון בחוזה החכירה קובע עדכון בהצמדה (בהיעדר קביעה מחייבת בשומה עדכנית).

4. ארכת הקיום הנוספת ניתנה לשלושה חודשים כמעט מיום פסה"ד: כך במכלול הנתונים ובשים לב לגובה הסכום שתשלומו ימנע פינוי, מתוך הנחה שנדרש זמן התארגנות לשם גיוסו.

5. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין שניתן, לשכנע בהתקיימות שני תנאים מצטברים:

א. סיכויי הצלחה טובים בערעור.

ב. אם יזכה בערעור , יהא קשה להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.

ראה למשל בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174; החלטה מ 7.1.09 שבע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פרסום נבו).

6. אמנם משעה שבפסק דין של פינוי (מותנה באי תשלום סכום כספי) עסקינן , יכול ולעתים הנטיה לעכב הביצוע תהא גדולה מזו שבפסק דין כספי גרידא. יחד עם זאת הכל תלוי בנסיבות המקרה. הכלל הגדול גם כאן הנו שהגשת ערעור אינה כשלעצמה טעם לעיכוב הביצוע. צו הפינוי המותנה שניתן אינו של דירת מגורים, שם מטעמים מובנים, נוטה הכף לכיוון עיכוב הביצוע, ובלבד שקיים סיכוי לערעור.

7. בענייננו, מבקשי העיכוב הם אנשי עסקים המפעילים תיאטרון למטרות רווח (גם אם יש ערך קהילתי לשירותי התרבות שמספק התיאטרון). כאמור אף בפסק הדין היה על המבקשים להיערך לתשלום סכום גדול משמעותית מזה שנפסק, לו התקבלה התביעה לדמי שימוש. כך, גם אם כנטען בבקשה, יש צורך בלקיחת הלוואות כדי לשלם את הסכום שנפסק כתנאי לאי פינוי, וגם אם תילקח בחשבון טענת המבקשים בדבר אי היכולת לשעבד המבנה הספציפי שבמגרש כבטוחה להלוואה (לא נשמע בבקשה כי מדובר בנכס יחיד של מבקשי העיכוב). קושי זמני הכרוך מטבעו לא אחת בביצוע פסק דין שניתן, אינו שקול לנזק לא הפיך. הטענה אינה שנטילת הלוואות היא בלתי אפשרית אלא שעשויה היא להקשות על הפעלת העסק שתזרים המזומנים שלו מדויק ותלוי בפדיון מדי הופעה. לא מצאתי כי הומחש הקושי, מעבר לרמת הטענה, וברי כי נטילת הלוואה בפריסה וסכום מתאימים (ולא נטען שלא ניתן לגייס הלוואה שכזו, אלא נטען סתמית כי היכולת לגייסה מוטלת בספק) אינה אמורה להביא להתמוטטות התיאטרון.

משמעות קביעות פסה"ד , שכרגע עומד על כנו , הנה שהמבקשים לא שילמו דמי חכירה המגיעים מהם מהלך שנים ארוכות, חרף דרישות תשלום, ותוך היתלות באותו כיתוב לגביו נקבע שהנו טעות סופר.

וכי מקופת המדינה, היא קופת הציבור כולו, נגרע כבר סכום משמעותי שהתיישן ולא נתבע, לתקופת שלוש השנים המצטברות שלפני שנת 2000 (בשערוך). השתהותו של המינהל כבר היתה בעוכריו בענין זה, ובנוסף כבר שימשה יסוד לקביעה לפי ניתנת ארכת קיום נוספת בטרם פינוי.

איני סבור שבנתונים המצטברים יש לזכות המבקשים מאותו טעם עצמו גם בעיכוב ביצוע פסק הדין. בוודאי משעה שארכת הקיום שניתנה על רקע זה, הביאה כבר בחשבון השיקול שעסקינן בסכום לא מבוטל שיש ליתן שהות לגיוסו. כך – מבחינת הקושי שייגרם למבקשי העיכוב. ומן העבר השני - התובעת אינה אלא המדינה שלא תתקשה להשיב הסכום שהשתלם לה בצירוף הפרשים, היה ויתקבל הערעור. ואף נזק כספי בגין ריביות על הלוואות, ככל שיש צורך בנטילתן הנו בר כימות ופיצוי. אין חשש מקושי להשיב המצב לקדמותו. לעומת זאת, ככל שלא ישתלם הסכום כעת, לא יקל הדבר על מבקשי העיכוב לשאת בו לעתיד לבוא, היה ויידחה ערעורם.

לטעמי אפוא, מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון מבקשי העיכוב, אף אם יש צורך בנטילת הלוואות.

8. ביחס לסיכויי הערעור – איני נוהג להתייחס בהרחבה לסיכויי ערעור על פסק דין שנתתי, ואסתפק בהתייחסות קצרה תוך הפניה לסע' 14 לפסק הדין: פסה"ד הושתת בין היתר על מכתב שעוצמתו הראייתית עולה בפועל כדי הודאת בעל דין בעובדה , כאשר האינטרסים של מבקשי העיכוב ושל בעל הדין ששלח המכתב היו זהים בענין נשוא המחלוקת, והיתה מעורבות של כל בעלי הדין במו"מ. למצער, במצרף הנתונים שנזכרו בפסה"ד, עבר הנטל למבקשי העיכוב לזמן אותו בעל תפקיד שנתן להם כביכול ההבטחה לפטור מדמי חכירה וכבר אינו עובד במינהל (אם לא היה מוטל עליהם מלכתחילה הנטל לזמנו, כעד רלבנטי שיכול לאמת גרסתם כבעל דין מעוניין). נתונים אלה אך מתווספים ל"היסטורית המו"מ" שנזכרה בפסה"ד. אף אם מקובל עלי, כי נטל השכנוע הראשוני רובץ על המינהל, הרי שעדיין יש להכריע בסופו של יום על פי מכלול הראיות איזוהי הגרסה הסבירה יותר. אף איני סבור שההפניה לכלל "הפירוש נגד המנסח" שנטען בבקשה מועילה במיוחד בנסיבות תיק זה, והמחלוקת לא נוגעת בעיקרה לפרשנות ההסכם כמו למחלוקת עובדתית, שהתשובה לה עונה מאליה על השאלה הפרשנית: האם היתה הבטחה לפטור שגולמה בכיתוב של 8 אג' (בתורת ערך המגרש היסודי), או שמא לא ניתנה הבטחה ואז כל הורתו של אותו כיתוב – בטעות יסודה.

9. אני דוחה הבקשה לעיכוב ביצוע.

מזכירות: לשלוח לעו"ד דורון גושן, עו"ד אבני, ועו"ד ליאור צמח.