מדינת ישראל - משטרת זבולון נ' נאומוב(אסיר)

החלטה

כללי:

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בקריות, שניתנה ביום 23.11.11 על ידי השופט ס. הנשיא ד"ר מ. ארגמן, בתיק מ"ת 37034-10-11 ושלפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 37017-10-11, תוך שהוא מורה לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין וכן עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

העובדות שהוו הבסיס לכתב האישום הן:

3.ביום 22.10.11, סמוך לשעה 04:00, תקף המשיב את המתלוננת בתחנת האוטובוס ברח' ההסתדרות פינת רח' בן צבי, באופן שעיקם ידה, הכה אותה בגופה וחנק אותה בצווארה.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, היינו סמני חניקה אדומים סביב צווארה.

עוד נטען בכתב האישום, כי כאשר הבחינו שני שוטרים בנעשה ונזעקו למקום כדי לסייע למתלוננת, תקף המשיב את השוטרים באופן שדחף את השוטרים וכן נתן מכת אגרוף לאחד השוטרים בזרועו ולשוטר השני בבטנו.

בהמשך, עת המשיב נחקר בתחנת המשטרה, צעק על החוקרת כי היא "מזיינת לו את המוח" וכי מה שצריך לעשות כדי שתקשיב לו זה לזרוק עליה מחשב תוך שהוא מניח רגליו על שולחן.

החוקרת ביקשה מהמשיב שיירגע אולם הוא קם מכסאו והחל ללכת לכיוון היציאה מהתחנה. החוקרת ביקשה ממנו לעצור וחסמה את דרכו, או אז תקף המשיב את החוקרת באופן שהכה אותה בזרועותיה באמצעות ידיו הכבולות.

משנזעק אחד השוטרים לסייע בהשתלטות על המשיב והתקרב למקום, תקף המשיב את השוטר באופן שמשך חולצתו כך שכפתורי החולצה נקרעו, הניף ידיו בכוח לצדדים ואף ניסה לנגוח בשוטר. כתוצאה מהתקיפה נשברה צפורנו של השוטר.

במעמד זה איים המשיב על השוטר באופן שאמר לו "בן זונה אני אזיין אותך אתה גבר אני אראה אותך מחוץ למשטרה אני עוד אפגוש אותך. בהמשך איים המשיב על שוטר זה ושוטר אחר באומרו להם "נראה אתכם לא במשמרת ולא על מדים" והכל כדי להפחיד או להקניט.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5. בהחלטתו מיום 1.11.11 קבע בית משפט השלום כי בחומר החקירה שבתיק קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום וכן קיימת עילת מעצר.

באשר לעילת מעצר, קבע בית משפט השלום כי מסוכנותו של המשיב עולה מעובדות כתב האישום, תוך שהוא קובע כי התנהגותו של המשיב מלמדת על מסוכנותו, כאשר הוא לא נרתע לכאורה מכך שבפניו עומדים אנשי משטרה, אוכפי החוק, הוא נוהג כלפיהם באלימות, כפי שנטען.

בית משפט השלום החליט להפנות את המשיב לקבלת תסקיר מעצר שיבחן את חלופת המעצר שהוצעה.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר בפני בימ"ש המחוזי בחיפה ולאור המלצת בימ"ש חזר בו המשיב והערר נמחק.

6.ביום 23.11.11 התקבל תסקיר שירות המבחן אשר בחן את החלופה המוצעת וקבע כי אם בימ"ש יראה לנכון לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, מומלץ לחזק את החלופה באיזוק אלקטרוני ולהטיל על המשיב פיקוח מעצר במסגרת שירות המבחן.

בימ"ש השלום החליט לאמץ את חלופת המעצר המוצעת והורה ביום 23.11.11 על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו ברח' בן צבי 62/19 ק. חיים בפיקוח אביו, אימו וסבתו, כן הטיל איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית בסך 10,000 ₪ וערבות צדדי ג' של כל אחד מהמפקחים על סך 15,000 ₪.