מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין נ' סלוקי

החלטה

רקע עובדתי

בפניי בקשה מיום 7.11.13, שהגיש המבקש, להארכת מועד לביצוע צו הריסה שניתן במסגרת ארבעה כתבי אישום שהוגשו כנגד המבקש, שהורתם עוד בשנת 2002.

בת.פ. 2611/02 ייחס כתב האישום לנאשם הצבת 7 מכולות בגודל של 30 מ"ר, כל אחת, המשמשות למגורי עובדים זרים (להלן: "מבני המגורים לעובדים זרים").

בת.פ. 2613/02 ייחס כתב האישום לנאשם עבודות בנייה ושימוש בבתי רשת בשטח כולל של כ-65,280 מ"ר, ובצד זה, בת.פ. 2615/02 ייחס כתב האישום לנאשם בנייה ושימוש בבית רשת בשטח של כ-13,800 מ"ר (בתי הרשת בשני כתבי האישום ייקראו להלן: "החממות").

בת.פ. 2614/02 ייחס כתב האישום לנאשם בנייה ושימוש בסככה בשטח של כ-1,080 מ"ר (להלן: "הסככה").

בהחלטת ביהמ"ש מיום 21.9.2005 - שניתנה בת.פ. 2613/02 ובת.פ. 2615/02 - נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי כתבי האישום באותם תיקים יוסבו כבקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בהמשך להחלטה המוסכמת, ניתנה החלטה שיפוטית עוקבת ביחס להליכים אלו, ונקבע בהם, בין היתר, כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 21.9.06 בשעה 08:00 בבוקר, "ובלבד שבתוך 5 חודשים תוגש מטעם המשיב עתירה מתאימה כנגד מנהל מקרקעי ישראל, שיהא בה כדי לפתור את הסכסוך שבינו לבין המינהל" (עמ' 3 להחלטה).

עוד נקבע כי: "עיכוב הביצוע של צו ההריסה יימשך עד לאחר חלוף 60 ימים ממתן הכרעה סופית בתובענה שתוגש (הכוונה להכרעה שתינתן בתובענה בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור)" (שם).

ואחר זאת קבע בית המשפט:

"גם לכשיסתיים תקופת עיכוב הביצוע, אין מניעה מצד המשיב לשוב ולפנות לבימ"ש זה בבקשה למתן ארכה נוספת...אם המשיב לא יקבל את ההיתר עד למועד הנ"ל, וזאת מסיבות שאינן תלויות בו, הוא יהא רשאי להגיש בקשה נוספת של כניסת הצו לתוקף, ואולם מובהר כי אין ודאות שהבקשה תתקבל".

בת.פ. 2614/02 קבע ביהמ"ש, כי צו ההריסה, נשוא כתב האישום, ייכנס לתוקף ביום 1.1.2005.

בת.פ. 2611/02 נקבע כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 1.9.2006.

בה בעת, וכעולה מגזר הדין בת.פ. 2611/02, בכל הנוגע לתנאי עיכוב הביצוע של כניסת צו ההריסה לתוקף והגשת התביעה כנגד מנהל מקרקעי ישראל על ידי הנאשם או מי מטעמו, הסדר הטיעון הוחל ביחס לכל ארבעת כתבי האישום גם יחד.

בשנת 2007 הגישה חב' נטיעות הדרום תביעה למתן פסק דין הצהרתי, במסגרתו עתרה להורות למנהל מקרקעי ישראל לחתום עימה על חוזה חכירה ביחס לשטחי המקרקעין הכלולים בתביעה, לתקופה של 49 שנה, אשר יכלול בתוכו את הוראות חוזה החכירה המקורי משנות ה-50'.

בפסק דינה של כב' השופטת ברקאי, מיום 9.9.2013, נדחתה התביעה. לאמור, אפוא, כי בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף שיפוטי, עיכוב ביצוע צווי ההריסה בכל ההליכים, הסתיים "עד לאחר חלוף 60 ימים ממתן הכרעה סופית בתובענה שתוגש (הכוונה להכרעה שתינתן בתובענה בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור)", דהיינו: עד יום 8.11.2013.

בהודעה נפרדת שהגיש המבקש בתיק דנא, צוין עוד כי ביום 10.11.2013 פעלה חב' נטיעות הדרום להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך, כאמור - לאור הסכמת הצדדים במסגרת ת.פ. 2613/02 ות.פ. 2615/02, לפיה, "הכוונה להכרעה שתינתן בתובענה בערכאה הראשונה ולא בערכאת הערעור" - פשיטא כי אין לכך רבותא לצורך הכרעה בבקשה זו.

בצד זה, כך מוסיף וטוען המבקש, ביום 10.10.2013 חב' נטיעות הדרום שלחה מכתב למנהל מקרקעי ישראל, ובו ביקשה "לחתום על חוזה חכירה קבוע להסדרת מעמדה בקרקע, וזאת בהקדם האפשרי" (נספח ה' לבקשה), והמבקש טען כי "צפוי כי חוזה החכירה עם המנהל, בנוסח שימציא המנהל, ייחתם בחודשים הקרובים" (ס' 15 לתצהיר המבקש).

לדברי המבקש, אחר שייחתם החוזה מול מנהל מקרקעי ישראל, יהא אפשרי לפעול לקבלת היתרי בניה מתאימים, וכי לא צפויה מניעה לקבל היתרים כמבוקש (ס' 17 לתצהיר המבקש).

עמדת המשיבה

בתגובת המשיבה מיום 1.12.13, התנגדה המשיבה לעיכוב כלשהו בדחיית כניסתם לתוקף של צווי ההריסה. את יתדותיה משתיתה המשיבה על מספר אדנים: