מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום נ' אבו עיידה

הכרעת דין

כללי

נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו עבירות של אי קיום צווי בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), ועבירה של ביצוע עבודה ושימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר, לפי סעיפים- 145(א)(2),204(א),208 לחוק.

שני התיקים אוחדו לבקשת הצדדים לאור העובדה שמדובר באותו נאשם ובאותו מתחם, ולאור העובדה שחומר הראיות בעניין שני האישומים שזור זה בזה.

כתב האישום נשוא ת.פ. 40553-03-11 מייחס לנאשם עבירה של אי קיום צו שיפוטי, אשר ניתן ע"י בימ"ש השלום בבאר-שבע במסגרת ת.פ. 2066/04 ובו נצטווה הנאשם להרוס עד ליום 15.12.09, חמישה מבנים, אשר הורשע בבנייתם ללא היתר, וכן מיוחסת לנאשם עבירה של בניית מבנה (חדש) בשטח של כ – 35 מ"ר מפח ומבד ושימוש בו, ללא היתר.

כתב האישום נשוא ת.פ. 52975-12-10 מייחס לנאשם עבירה של אי קיום צו שיפוטי, שניתן ע"י בימ"ש השלום בבאר-שבע בת.פ. 4695/06 ובו נצטווה הנאשם להרוס לאלתר את המבנה המתואר בכתב האישום שם , קרי הצו נכנס לתוקפו ביום 15.12.08.

במסגרת המענה שמסר, לא כפר הנאשם בעובדה כי הוצאו צווי הריסה כנגד המבנים דלעיל, ואולם, העלה מספר טענות לפיהן, בסופו של יום, לא הפר את הצווים בין אם בשל אורכות שקיבל מבית המשפט ובין אם בגין הריסת חלק מהמבנים במועד. בנוסף, כפר הנאשם באישום המייחס לו בניית מבנה חדש.

במסגרת הדיונים מיום 20.2.13 ומיום- 21.4.13, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לעניין מסכת עובדות מוסכמת ביחס לתקופות שבהן צווי ההריסה בשני התיקים עמדו בתוקף, כמפורט להלן:

א.הוסכם בין הצדדים כי צו ההריסה שניתן במסגרת ת.פ. 4695/04 ( נשוא ת.פ. 52975-12-10) עמד בתוקפו החל מיום 15.12.08 ועד בכלל. ביחס למבנה זה, תחילה מסר הנאשם בישיבת המענה, כי המבנה לא נהרס לפחות עד ליום 25.5.2010 ואולם חלק מהזמן לא היה צו ההריסה בתוקף, ואולם מאוחר יותר, טען הנאשם כי המבנה נהרס עובר לתאריך 15.12.2008.

ב.לגבי צו ההריסה שניתן ביחס ל – 5 מבנים במסגרת ת.פ 2066/04- (נשוא ת.פ. 40553-03-11) הוסכם כי הצו עמד בתוקפו בשתי תקופות שונות:

בראשונה- החל מיום 15.12.09 ועד ליום 16.6.10.

בשנייה- החל מיום 2.10.11 ועד ליום 29.11.11 .

ג.הוסכם על ידי הצדדים, במסגרת ההסכמה הדיונית דלעיל, כי במועד שבין 16.6.10 לבין 2.10.11, ובמועד שבין 29.11.11 ועד ליום 20.11.12 הצווים לא היו בתוקף בשל החלטות לעיכוב ביצועם.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מיום 20.11.12, עומד צו ההריסה, שוב, בתוקפו עד היום.

7.למעשה, נוכח ההסכמות הדיוניות שהגיעו הצדדים, עולה כי הנאשם לא כופר בכך שבחלק מהמועדים שבהם עמד צו ההריסה בתוקפו, לא נהרסו חלק מהמבנים ואולם בעניין זה, נטען על ידי באת כוחו, כי הנאשם יטען לטענה של הגנה מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, כאשר לאחר תום ההליך השיפוטי האחרון בעניינם ביום 20.11.12, הרס הנאשם את כל המבנים.

יריעת המחלוקת

8.לאור הסכמת הצדדים לעניין תקופות הזמן שבהן עמדו צווי ההריסה בתוקף, נותרו בין הצדדים חמש נקודות העומדות במחלוקת, ואשר בעניינן דרושה הכרעה :

א.המבנה נשוא ת.פ 52975-12-10 – נוכח העדר מחלוקת (לאור עמדת ב"כ הנאשם) בדבר כניסת צו ההריסה לתוקפו, בעניין המבנה דנן ביום 15.12.08, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם אכן נהרס, כפי שטוען הנאשם, אם לאו? ואם כן, האם נהרס טרם כניסת הצו לתוקפו, דהיינו ביום 15.12.08 או שמא במועד מאוחר יותר?

ב.האם קויים צו ההריסה שניתן בת.פ 2066/04 (נשוא האישום הראשון בת.פ 40553-03-11)? לאור הסכמות הצדדים בעניין המועדים בהם עמד צו ההריסה בתוקפו, יריעת המחלוקת היא, האם חמשת המבנים נשוא אישום זה, עמדו על תילם במועדים בהם עמד צו ההריסה בתוקפו.