מדור תביעות חיפה והצפון נ' אסולין(אסיר) ואח'

החלטה

אקיים הפסקה כדי לאפשר לב"כ נאשם 2 לשוחח עמו.

הבהרתי לנאשם, כי הודייה אינה "טובה" שהנאשם עושה למישהו אחר, אלא היא חייבת להיות אמיתית ובדברים שהוא עשה. כמו כן, הבהרתי לו כי לאחר ההפסקה, במידה והוא יעמוד על הודייתו, אבקש אותו לתאר את שהוא עשה.

ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"ב, 30/11/2011 במעמד הנוכחים.

יחיאל ליפשיץ, שופט

גזר דין לנאשמים 2,3

1.הנאשמים הורשעו, עפ"י הודייתם ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של התפרצות לבית

מגורים – עבירה לפי סעיף 406 (ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499 (1) לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע עבירה – עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

2.על פי עובדות כתב האישום, פרצו שני הנאשמים שבפניי ושותף שלישי שכונה "אחר" (הגם שזהותו כיום הינה ידועה, שכן גם הוא – הנאשם 1 – הודה בשלב מאוחר יותר בחלקו בפרשה זו), לדירתו של מר לאוניד קורבלניקוב (להלן: המתלונן) שהחזיק בדירה ברח' נתיב חן 81 וזאת בתאריך 23.3.11. הנאשמים (שלחלקם היתה הכרות עם המתלונן) נכנסו לדירת המתלונן ונטלו ממנה כספת ובתוכה סכומי כסף שונים: 20,000$, 25,000 אירו ו - 40,000 ₪.

3.עפ"י הסדר הטיעון שהוצג בפניי, בתאריך 03.10.11, ביקשו הצדדים, לענין העונש, כי ייגזר על הנאשמים עונש של 18 חודשי מאסר, וזאת במצטבר לעונשי מאסר אותם הם מרצים כעת (כל אחד מהנאשמים מרצה עונש מאסר בתיק אחר) וזאת בניכוי מעצרם בתיק זה. עוד הוסכם, על רכיבי ענישה נוספים לשיקול דעת ביהמ"ש והם: מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

4.אקדים ואציין, כי מצאתי לנכון לאשר את ההסדר וזאת לאחר שבחנתי את כלל נסיבותיו והטיעונים שנטענו בפניי. כפי שנקבע בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פדי' נז' (1) 577, הסדר הטיעון במדינת ישראל הוא מוסד אשר יש אינטרס ציבורי בקיומו, יש לו הצדקה רעיונית והוא חלק מהשיטה האדברסרית. האינטרס הציבורי מחייב כיבוד הסדרי טעון, שאם לא כן, עלול לחול כרסום במעמדו של מוסד זה. עוד ניתן דגש לאינטרס ההסתמכות של הנאשם, אשר הודה במיוחס לו וזאת מתוך ציפיה כי הודאתו תביא לקבלת הסדר הטעון.

5.לאור ההסדר לעיל, הרחיבו ב"כ הצדדים לענין רכיבי הקנס והפיצוי.

המאשימה טענה, מחד, כי נסיבה לחומרה היא העובדה שהנאשמים לא החזירו למתלונן את הגזילה ולכן יש להשית עליהם פיצוי משמעתי וכן קנס; מנגד, עמדו באי כח הנאשמים והנאשמים עצמם על מצבם הכלכלי הרעוע ועל העובדה שהם מרצים, ובמיוחד הנאשם 3, אשר נידון לתקופת מאסר משמעותית, מאסרים בתיקים אחרים.

6.אכן, העובדה כי הנאשמים לא השיבו ולו מקצת מהגזל, הינה נסיבה הפועלת לחובתם.

יפים לענין זה הדברים שנאמרו בע"פ 395/75 צור נ' מדינת ישראל, פד' ל (2) 589:

"לגבי חובלים ומזיקים, גנבים וגזלנים, מועלים ורמאים למיניהם, חשובה החרטה שבמעשה מן החרטה שבלב ובדיבור. כבר לימדונו קדמונינו שהמתוודה על חטא ואינו חוזר בו לשלם את הגזל, כמותו כטובל ושרץ בידו (תענית, ט"ז, א' ורש"י שם, ד"ה ואינו חוזר בו) ; אבל מי שעושה להשבת הגזילה, וידויו וידוי וחרטתו חרטה. ושוב : אפילו הניעו את העבריין מניעים תועלתיים ואנוכיים גרידא, אין בהם כדי לגרוע מערכה של החזרת הגזילה כעילה להמתקת דינו. עיקר תכליתם של דיני העונשין הוא להשליט את החוק ; משהופר החוק במעשה גזילה, ראשית השלטתו היא בהשבת הגזילה. נוטה אני לומר שדיני הנפשות הולכים אחר דיני הממונות, כמו שהיושר הולך אחר הדין. משבאו דיני הממונות על סיפוקם, שוב דיני הנפשות אינם תבענים ואינם תאוותניים כולי האי ; לא באו על סיפוקם, יקומו דיני העונשין ויעשו את שלהם לגדור הפרצות ולחזק בדק החוק.

פשיטא שמדיניות בתי-המשפט בפלילים צריכה להיות, לעודד נאשמים שיתקנו את המעוות שעיוותו במעשה עבירתם : ואין עידוד אלא בידיעה שמה שיתקנו יותר, ימתיק עליהם בית-המשפט את דינם יותר, וכך אמנם מנהג נהוג בבתי-המשפט שלנו מימים ימימה, שאין לך עילה להקלת העונש, טובה ויעילה ומרשימה מעילת השבת הגזילה או שיפוי הניזוק. וכן להיפך : עילה טובה וסבירה להחמרת העונש היא שהגזלן לא השיב מאומה, בין שבזבז את הגזילה ובין שהוא אוגר אותה לכשישוחרר. "

7.זאת ועוד, העובדה שבין המתלונן לנאשמים מתקיים הליך אזרחי, אינה אמורה להוביל למסקנה, כי אין מקום להשתת פיצוי (וראה בנידון האמור ברע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן בתאריך 08.08.07).

8.סוף דבר –

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, לכאן ולכאן, אני משית על כל אחד הנאשמים 2 ו – 3 את העונשים הבאים:

8.118 חודשי מאסר בפועל וזאת במצטבר לכל עונש אחר אותו, כל אחד מהם, מרצה.