מדדל נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

1.בעתירה שהוגשה לבית משפט זה ביום 4.8.2010 נתבקש הסעד של הענקת רישיון ישיבה ועבודה בישראל (ב/1) או אשרה אחרת המאפשרת לעותר לעבוד בישראל. ביסוד העתירה הטענה כי העותר הינו אזרח סומלילנד, מחוז אשר פרש מסומליה ואינו מכר על ידי רוב מדינות העולם. העותר עצמו נכנס לישראל באשרת תייר בשנת 1999. לאחר שאשרת התייר שלו פקעה הוא נותר כשוהה לא חוקי. הוא נתפס לא פעם והושם במשמורת לתקופות ממושכות. הוצא לו צו הרחקה. בקשתו לקבלת הכרה כפליט, נדחתה. הטענה בעתירה הינה כי העותר עצמו מעוניין לעזוב את הארץ ואף פועל בנדון כפי שנתבקש. אלא שלעת הזו הוא משוחרר מחד, ובעל חוסר יכולת להתפרנס מאידך. העתירה ביקשה אפוא כי עניין זכותו לעבוד בתקופת הביניים שעד לעזיבתו העתידית את הארץ, תוסדר. יחד עם העתירה נתבקש צו ביניים שיתיר למבקש-העותר לעבוד עד להכרעה בעתירה. בהחלטת כב' השופטת ת' בזק-רפפורט נתבקשה תגובה לבקשה לצו הביניים עד ליום 10.8.2010, וזו הוגשה יחד עם בקשה לסילוק העתירה כולה על הסף. העותר-המבקש הגיב לתגובה זו.

2.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות על הסף. אציין תחילה, כי אין חולק ששאלת זכותו של העותר לעבוד התבררה בפני בתי המשפט לא פעם – וסורבה. מן החומר שלפני עולה כי העותר לא ערער על קביעות אלו, הכוללות גם קביעות באשר לאי חוקיות שהייתו בארץ ולהיעדר מאמץ אמיתי מצידו לצאת את הארץ כפי שהורו לו (פסק הדין בנדון ניתן עוד בחודש מרץ 2010, נספח ד' לעתירה). יש להזכיר בהקשר זה, כי במסגרת פסק הדין בעע"מ 8206/04 שניתן בעניינו החזקתו במשמורת של העותר, צויין כי "בידי המערער היה המפתח להביא להפסקתו של מצב זה, לו רק שיתף פעולה עם גורמי ההגירה". זאת ועוד: גם אם אקבל את טענת ב"כ העותר לפיה ה"מסלול הדיוני" שבעתירה זו שונה הוא, שכן לראשונה נתבקש היתר העבודה ישירות משר הפנים ועל פי סמכותו ולא במסגרת הליכי ההשגה על המשמורת, הרי שלא מצאתי תשובה משכנעת בחומר שלפני לכך שהעתירה הוגשה לבית משפט זה לכל היותר כשלושה שבועות לאחר הפניה למשיב ואפילו בהתחשב בדחיפות שנמצאה לנדון כאמור בפניותיה של ב"כ העותר למשיב, בין היתר נוכח העובדה שבמקביל להגשת העתירה ביקש העותר לשוב למשמורת במסגרת ערעור מנהלי התלוי ועומד בבית משפט אחר. המדובר לפיכך בעתירה מוקדמת, שלא קדם לה מיצוי הליכים ראוי. די בטעם אחרון זה בכדי להביא לדחיית העתירה על הסף, וכך אני מורה. ממילא מתייתרת גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, לא יהא צו להוצאות בהליך זה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"א, 20 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: