מדאר ואח' נ' מישעול

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 12.2.14 לפיו דחיתי ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום.

לטענת המבקשים הם מתעתדים להגיש בר"ע על פסק דיני וברור שבמקרה שכזה מדובר על הליך ב"גלגול שלישי".

פסק הדין של בית משפט השלום ניתן בפשרה במסגרת ס' 79 א' ועל סמך הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים במהלך הדיון בבית המשפט קמא.

משלא מצא חן בעיני המבקשים פסק הדין של בית המשפט קמא, הם ניסו במהלך הערעור להרחיב חזית גם בכתב וגם בע"פ בקשר לטענות שלא עלו בבית המשפט קמא או כאלו שאף עמדו בסתירה להסכמות אליהן הגיעו במהלך הדיון בבית משפט השלום, הכל כמפורט בפסק דיני.

מהטעמים הנ"ל ואלו שבפסק הדין, ובהתייחס לאפשרות לגלגל רשות ערעור בגלגול שלישי אני סבור כי סיכויי הבר"ע אינם גבוהים בלשון המעטה.

מהטעמים האמורים לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינה כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו, הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. מכך נובע, שאם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז (ורק אז) יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.
עם זאת, תקנה 467 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש עיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב בערעור) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו. אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים בראש ובראשונה על פסקי דין שקובעים חיוב כספי.

בענייננו, סיכויי הערעור כפי שקבעתי לעיל אינם גבוהים בכלל ובפרט כאשר מדובר "בגלגול שלישי".

לעניין מאזן הנוחות, בבקשתם טוענים המבקשים כי הם "לא יוכל לגבות כספו בחזרה מן המשיב במידה וערעורו יתקבל. המשיבה אינה עובדת לפרנסתה ואף אישה פנסיונר, ואך על פי כן, נוהגים לבזבז את כספם בנסיעת עקרות לחו"ל ובבתי מלון בסופ"ש".

על טענה זו המעט שניתן לומר שהיא אינה מבוססת ואינה מקיימת את המינימום הנדרש- צרוף תצהיר התומך בה.

הדין הוא, כי על המבקשים מוטל להוכיח כי המקרה הספציפי הינו חריג לכלל כי, פסקי דין יש לקיים, מאחר שקיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה (המשיב) את הכספים שישולמו לו (ראה, למשל: רע"א 7361/12 Lehman Brothers LLC נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ (פורסם בנבו, 14.1.2013); רע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' גבעולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 24.1.2013)).נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המבקשים כי פסק הדין יעוכב ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב, והוא אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי העלאת טענות כלליות ולא מפורטות (ראה, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (פורסם בנבו, 22.2.2012); רע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (פורסם בנבו, 5.6.2012); ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (פורסם בנבו, 23.12.2007); בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 13.11.2006); ע"א 9750/05 אליהו נ' אלנר (פורסם בנבו, 14.2.2006); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 (1997)).
בעניננו, טענת המבקשים הינה כוללנית ובלתי מבוססת לעניין מאזן הנוחות.

4. בנסיבות העניין ומהטעמים המפורטים לעיל בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע נדחית. לא חיבתי את המבקשים בהוצאות משלא התבקשה תגובת המשיבה.

ניתנה היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: