מגרה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 30.9.11 למשך 30 יום לאחר שנרשם לו דוח המייחס לו נהיגה במהירות של 164 קמ"ש בדרך בה המהירות המותרת הינה 100 קמ"ש בלבד.

בקשתו של המבקש נסמכת על הטענה, אשר מצויה כיום לפתחו של בית המשפט העליון, בדבר הצורך בכיול מכשיר המדידה, וזאת בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' לוין.

עוד טען המבקש כי עברו התעבורתי אינו מכביד ואינו מלמד על סכנה הטמונה בנהיגתו.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; והשניה, האם המשך נהיגתו של המבקש מסכן את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב עברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

אין חולק כי מכשיר הממל"ז אשר באמצעותו נמדדה מהירות רכבו של המבקש הינו מכשיר אמין. יחד עם זאת, אין מחלוקת, כפי שהתברר במספר תיקים בפניי ובתיקים רבים אחרים בבתי המשפט בארץ כי המכשיר אינו מכוייל באופן סדיר במעבדה מוסמכת, ולפיכך קבע בית המשפט בעניין לוין הנ"ל כי לא ניתן להרשיע אדם על סמך המדידה.

על פסק דין זה הוגשה כאמור בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר טרם הוכרעה, ובינתיים ניתנו פסקי דין נוספים בבתי משפט אחרים, ולדוגמא בעפ"ת (מחוזי מרכז) 9534-06-08 אורנה דרייזין נ' מדינת ישראל שם נקבע כי "חזקת אמינות לחוד ותקינות לחוד". בוודאי כי גם מכשיר שהינו אמין באופן כללי יכול לפעול בצורה לקויה מדי פעם, ואין קשר בין חזקת האמינות הכללית לצורך בבדיקת המכשיר וכיולו באופן שוטף.

על בסיס הלכות אלה של בתי המשפט המחוזי הביעו בתי המשפט דעתם מספר פעמים כי בשלב זה, בטרם החלה המשטרה לפעול לכיול המכשירים כנדרש, או כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בידי בית המשפט העליון, אין מקום להמשך רישום דוחות לנהגים על בסיס מכשירי מדידה, ומקל וחמור שאין להפעיל נגדם את הסנקציה של פסילה מנהלית. ראו לדוגמא פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ח 21240-07-10 שמעון וייצמן נ' מדינת ישראל.

מנגד, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 27982-08-10 מור דנה נ' מדינת ישראל כי די במדידת המכשיר כדי להוות ראייה לכאורה שדי בה בשלב זה של הדיון, והטענות לעניין הכיול יועלו ויישקלו במסגרת ההליך העיקרי.

סבורני כי אכן יכולה מדידת המכשיר להוות ראייה לכאורה, ולצידה קיימת אף ראשית הודאה מצד המבקש עצמו, הן במעמד רישום הדוח, בשימוע בפני הקצין ואף בבקשה שלפניי במסגרתה אינו טוען כי נסע במהירות החוקית.

יחד עם זאת, הסתמכות משטרת ישראל על מכשיר שלא מופעל בהתאם להנחיות בתי המשפט מעוררת לפחות תחושת אי נוחות ואין לקבל כי המשטרה יכולה להתעלם מהנחיות ברורות של בתי המשפט המחוזיים, בשם מאמציה לאכוף את החוק. אכיפת החוק חייבת להיות צודקת והגונה.

לפיכך, סבורני כי יהיה זה ראוי להפעיל את סמכות הפסילה המנהלית רק במקרים בהם קיימת חריגה משמעותית מהמהירות המותרת, כאשר המהירות אינה אך עולה על המותר, אלא אף מהירות בלתי סבירה.

במקרה דנן אכן חרג המבקש, על פי המדידה, חריגה משמעותית מהמהירות המותרת וכאמור דומה כי הוא אינו חולק על כך שנהג במהירות גבוהה מהמותר, גם אם אינה מגיעה למהירות שנמדדה. בעניין וייצמן קבע בית המשפט כי אין להסתמך על דברי המבקש עצמו, אשר היו אף מפורשים יותר מדברי המבקש כאן, אולם שם דובר במהירות נמוכה יותר שחריגתה מהמהירות החוקית עלתה רק במעט על המהירות בגינה רושמת המשטרה דוחות מסוג ברירת משפט בלבד, בלא סמכות פסילה מנהלית.

המבקש מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2002, ולחובתו עד היום הרשעה אחת בלבד, אשר אף היא בגין נהיגה במהירות העולה על המותר.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל, ראיתי לנכון להתערב בהחלטת הקצין, לקצר את הפסילה המנהלית ולהעמידה על 15 יום בלבד.

אשר על כן, המשטרה תחזיר למבקש את רשיונו בחלוף 15 יום מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"א, 05 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: