מגנאזי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 23.04.11 הוצא כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה.

הצו ניתן בשל 2 עבירות, נהיגה בשכרות, לאחר שסרב לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר וכן נהיגה במהירות מופרשת של 135 קמ"ש במקום 90 קמ"ש - לציין כי ניתן לפסול מנהלית בגין כל אחת מהן.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, קימות ראיות לכאורה לעניין המהירות, השוטר ביצע את בדיקות תקינות מכשיר המדידה לפני ואחרי המשמרת, ציין כי הקפיד על אמינות ההפעלה בהתאם לדרישות המצוינות בדו"ח ומדד המהירות המופרזת שהנה כאמור מעל. אציין כי בדברי הנהג לשוטר מצוין בין היתר "אני מצטער לא התכוונתי לנסוע מהר".

לעניין עבירת הסירוב, השוטר הבחין במבקש נוהג במכוניתו, הורה למבקש לעצור. וזאת לאור החשד לעבירת המהירות, ע"פ דו"ח פעולה באיסור אכיפת נהיגה בשכרות, המבקש כשל בבדיקת נשיפון, סרב לבדיקת ינשוף, לא התבצעה בדיקת מאפיינים, וזאת למרות שהוסברה לו מהות הסירוב ומשמעותו, כי לטענתו הוא יודע מה ההשלכות של הבדיקה. עוד אציין כי המבקש הדיף ריח אלכוהול. המבקש הודה בשתיית כוס משקה אלכוהולי. התרשמות השוטרים הייתה כי מדובר בהשפעת אלכוהול קלה.

אכן ב"כ המבקש העלה טענות בטיעוניו כנגד חומר הראיות וסמכות השוטרים, אך בשלב זה של הדיון, שלב מקדמי, די בחומר הראיות שהוצג, ואף בדברי המבקש עצמו, כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

כמובן עומדת למבקש הזכות להעלות טיעוניו אלו, אם וכאשר ובחר לכפור באשמתו בתיק העיקרי.

באשר למסוכנות:

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נוהג משנת 2005 ולחובתו 5 הרשעות קודמות, כולל הרשעה קודמת בגין נהיגה בשכרות, יתרה מכך, אין צורך להכביר מילים במסוכנות הן עבירת הנהיגה במהירות מופרזת והן על עבירת הנהיגה בזמן שכרות, שעליה כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות מעצרו של המבקש בשעה 06.50 בבוקר, בכביש ראשי כשהוא נוהג במהירות מופרשת ושיכור (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו ולבטח שבעברו יש הרשעה בגין נהיגה בשכרות.

במאמר מוסגר אציין כי לאור ההרשעה הקודמת בשכרות, ניתן אולי להבין את ההסבר לסירובו להיבדק כשטען לשוטר כי הוא יודע מה השלכות בדיקת הינשוף.