מגן נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער ביקש להישפט על דו"ח ברירת משפט שנשלח לו, נהיגה בניגוד לתקנה 22 א' בכל הקשור לתמרור ב' 35, המוצב ברח' דרך שלמה בתל אביב. תמרור זה מורה על כך שבשעות מסוימות מותרת התנועה לכיוון מסוים בכביש רק לרכב ציבורי, האופנוע של המערער נסע שלא כדין בדרך המיועדת רק לתחבורה ציבורית.

כדרכם של תיקים מעין אלה, עסקינן בתיק של עדות מול עדות. עדותו של השוטר, שרשם דו"ח עובר לביצוע המעשים, במקרה זה, השוטר סמ"ר דייר ענד, ועדותו של הנאשם, אשר כפר במעשה.

בית משפט קמא החליט אפוא החלטה שכולה קביעת עובדה על סמך ממצאי מהימנות, ובאלו, כידוע, אין ערכאת הערעור מרבה להתערב, אבל בפנינו מקרה מיוחד שלדעתי נופל במסגרת הסייגים.

השוטר נשאל ע"י המערער כשהוא על דוכן העדים, מערער לא מיוצג, 12 שאלות. על שש מהן ענה במפורש שהוא איננו זוכר. על אחרות ענה תשובות כמו "תלוי במקרה" ותשובות דומות שאינן ענייניות. מדובר בשוטר שלא זכר כלום על דבר. מדובר בדו"ח שהשוטר הודה כי טעה בכתובת של ביצוע העבירה או במקום עמידתו, כאשר ציין את מקום ביצוע העבודה בכתובת תחנת המשטרה שבמקום, רח' דרך שלמה 39.

אם בית משפט קמא היה מסתמך רק על הדו"ח שרשם השוטר, ניחא, אבל בהכרעת הדין כתב בית משפט קמא על עדות זו שהיא הייתה "עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית".

אכן עסקינן בעדות עקבית, אך העקביות הייתה באי-הזכירה.

יתרה מכך, בתשובות לשאלות הנאשם אישר השוטר שאפשר שעד נוסף, שוטר נוסף, היה נוכח במקום, אך אין הוא זוכר את זה, בוודאי ששמו של אותו שוטר, שהוא עד אפשרי, לא נרשם בדו"ח ולא בכתב האישום.

מעבר לכך, לשאלת המערער האם אפשר שהשוטר האחר דיווח לשוטר המעיד על ביצוע העבירות ולא הוא השית את הביצוע לא נענתה ב"לא ייתכן" אלא בתשובה האופיינית "לא זוכר", כלומר, אפשר שעדות השוטר שהעיד בבית המשפט הינה עדות מפי השמועה.

בנסיבות אלה, גם אם בית משפט קמא, בוודאי שקיים ספק סביר באשמתו ולכן הוא זכאי בדינו.

ניתנה והודעה היום כ"ח אדר תשע"ב, 22/03/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: