מגן דוד אדום נ' חרזי

החלטה

לפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב. בכתב התביעה נטען כי המבקש קיבל שירות מן המשיבה וחתם על התחייבות לשלם סך 545 ₪ תוך 30 יום שאותם לא שילם. על גבי הספח, שצורף גם לכתב ההתנגדות, נאמר כי "את ההתחייבות יש לשלם תוך 30 יום . . . לאחר ביצוע התשלום מומלץ לפנות לקופ"ח בה הנך חבר לבירור זכאותך להחזר כספי בהתאם לסל השירותים של הקופה".

שתי טענות עיקריות טוען המבקש במסגרת הליך זה. האחת, כי הוא הוסע על ידי האמבולנס מקופת חולים ואושפז לאחר מכן במחלקה בבית החולים כך שעל קופת החולים ולא עליו מוטל הנטל לשלם את החוב שנוצר. שנית, כי אירוע ההסעה היה ביום 25 דצמבר שנת 2001 ועל כן התביעה התיישנה או לכל הפחות חל שיהוי ניכר בהגשתה.

במועד הדיון נחקר המבקש על תצהירו.

דיון והכרעה

לא מצאתי ממש בטענות ההגנה שמעלה המבקש כפי שיפורט להלן.

המבקש טוען כי על זכותה של המשיבה לגבות את התשלום עבור ההסעה חלה התיישנות. כעולה מן התצהיר, אירוע ההסעה היה ביום 25.12.01. כתב התביעה הוגש ללשכת ההוצאה לפועל בחודש נובמבר 2008, היינו על הסף תקופת ההתיישנות אולם לפני חלוף תקופה זו. מכאן שהתביעה לא התיישנה.

טענה נוספת היא כי התביעה הוגשה תוך שיהוי. ההלכה בעניין זה קובעת כי "לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע" (ע"א 6805/99תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פ"ד נז (5) 433 (2003)). במקרה דנא לא זו בלבד שלא הוכח כי המשיב זנח את תביעתו אלא היפוכו של דבר: התברר בחקירה נגדית כי המבקש נהג מנהג בת יענה ונמנע מלקבל דברי דואר עבורו, לרבות את מכתבי המשיבה. במצב דברים זה ברור כשמש כי המבקש לא השכיל להראות כי המשיבה ויתרה על תביעתה. אדרבא, מן החקירה הנגדית עולה כי המשיבה לא ויתרה על דבר ורק מנהגו של המבקש לטמון ראשו בחול הביא לכך שהוא לא ידע על דרישותיה של המשיבה לקבל תשלום עבור השירות אותה נתנה למבקש. בנסיבות אלה לא הוכח כל ויתור מצד המשיבה על זכות התביעה ובוודאי שלא הוכח כי במשך השנים שינה המבקש את מצבו לרעה. נמצא אפוא כי דין טענה זו להידחות.

טענה נוספת שהעלה המבקש היא כי הנטל לשלם עבור הסעתו באמבולנס המשיבה מוטל על קופת החולים ולא עליו. טענה זו יש לדחות. ראשית, המבקש לא הכחיש כי הוא חתום על כתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה. בכתב ההתחייבות צוין במפורש כי "את ההתחייבות יש לשלם תוך 30 יום . . . לאחר ביצוע התשלום מומלץ לפנות לקופ"ח בה הנך חבר לבירור זכאותך להחזר כספי בהתאם לסל השירותים של הקופה" (הדגשה הוספה). משמע, על פי האמור בכתב ההתחייבות, מוטל על המתחייב הנטל לשלם את סכום ההתחייבות. רק לאחר התשלום על ידי המתחייב, קמה זכותו לפנות לקופת החולים בה הוא חבר על מנת לקבל החזר כספי ככל שהוא זכאי לכך.

המבקש טען במועד הדיון כי היה על המשיב לפנות ישירות לקופת החולים ולגבות ממנה את הסכום נשוא התביעה. אין ממש בטענה זו. סעיף 7א לחוק מגן דוד אדום, תש"י – 1950 קובע כי לצורך גביית התשלום רשאי המשיב לפנות אל מי שקיבל ממנה שירותים או אל מבטחו. במלים אחרות, אין למבקש זכות קנויה כי המשיב יפנה דווקא לקופת החולים, ולא אל מקבל השירות לצורך גביית התשלום. סעיף 7א הנ"ל יוצר אם כן יריבות אפשרית בין המבקש או בין מבטחו לבין המשיב בנוגע לגביית עלות השירות שקיבל המבוטח (המבקש). בנסיבות אלה דין הטענה כי הייתה חובה על המשיב לפנות לקופת החולים ולא אל המבקש – להידחות.

סוף דבר: ההתנגדות נדחית. הליכי ההוצאה לפועל בתיק 34-06421-08-4 ימשכו כסדרם. המבקש ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 750 ₪.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: