מגן דוד אדום נ' ח'לאילה

החלטה

1. המבקש נתבע על ידי המשיבה לשלם עבור פינוי באמבולנס משנת 2006 סכום של 811.70 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בהתנגדות שהגיש המבקש לביצוע תובענה זו טען, כי כבר בשנת 2010 נגבה ממנו החוב, בדרך של עיקול ומימוש כספים שנתפסו בחשבון הבנק שלו.

2. המשיבה הגישה תגובתה לטענות המבקשת. בתגובתה התייחסה המשיבה, ראשית, לנושא הסמכות המקומית, תוך שהיא טוענת, כי משהגיש המבקש את התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה, היה בכך משום ויתור המבקש על טענת חוסר סמכות מקומית של בימ"ש השלום ברמלה.

טענותיה אלו של המשיבה שגויות מן הבחינה העובדתית. המבקש הגיש את התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, כפי שהתקנות מתירות לו לעשות. על פי החלטת כב' הרשם אוחיון (היושב בלשכת ההוצאה לפועל בעכו) הועברה ההתנגדות לבימ"ש זה, כדין. אין כל רלבנטיות לפסק הדין בעניין "טכנוקריט", הנזכר בתגובה (בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובניין בע"מ). המבקש העלה את טענותיו לעניין הסמכות המקומית במסגרת התנגדותו כדין, ולאור מקום מגוריו של המבקש (בסח'נין), נוסף לזיקות אחרות המקימות סמכות מקומית, ברי כי בימ"ש השלום בעכו מוסמך לדון בתובענה נגדו.

3. אשר לטענת המבקש, כי החוב נגבה ממנו כאמור לעיל בשנת 2010 טוענת המשיבה:

א. נטל ההוכחה רובץ על המבקש, והוא לא הרים אותו;

ב. המסמכים שצרף המבקש מעידים על עיקול לטובת המרכז לגביית קנסות, ולא לטובת המשיבה, כך שמדובר על חוב אחר שהיה למבקש;

ג. העיקול הוא משנת 2010, בסך 1,356 ₪, ואילו תיק ההוצאה לפועל הוא משנת 2012, ובסך 1,666 ₪.

לאור אלו טוענת המשיבה, כי דין ההתנגדות להידחות.

4. המשיבה מתעלמת בטענותיה מקיומה מכך, שחוק מגן דוד אדום, התש"י-1950, מאפשר לה (מאז 2003) לגבות את האגרה בדרך של גבייה מנהלית. בהתאם נקבע בסעיף 7א(ב) לחוק זה, כי – "האגרה, הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס ייגבו על פי פקודת המסים (גביה), כאילו היו מס כמשמעותו באותה פקודה". היו אף פסקי דין בהם הביע ביהמ"ש דעתו, כי דרך גבייה זו היא היחידה המותרת למשיבה על פי החוק, ואין היא רשאית להגיש תביעותיה לביהמ"ש, תוך הגדלת סכומי החוב בעשרות אחוזים (ראה לעניין זה – תא(ת"א) 701138/04 מגן דוד אדום נ' עזרא ניר). על כל פנים, ברי כי גבייה מנהלית כזו, המבוצעת על פי פקודת המסים (גביה), אפשרית על פי החוק, וסביר כי היא מבוצעת בדרך של עיקול, על ידי המרכז לגביית קנסות, ועל כן אין בטענות המשיבה כדי לשמוט את הקרקע תחת טענות המבקש.

אין ממש גם בטענה, כי הסכומים שונים, וכי הגבייה נעשתה עוד בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (ועל כן, לכאורה, אינה קשורה אליו). התביעה הוגשה בגין שירות משנת 2006. לא מן הנמנע כי החוב נגבה בשנת 2010, ואין כל משמעות בהקשר זה למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. אשר לסכומים, ברור כי סכום החוב הולך ו"תופח" עם הזמן, וברור גם שעם פתיחת תיק ההוצאה לפועל – גדל עוד סכום החוב (כפי שגם צוין בהרחבה בפסה"ד הנזכר לעיל); מכאן שאין בשוני בסכומים כדי לשלול את טענות המבקש.

אשר לשאלת נטל ההוכחה, הרי שבשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אין המבקש נדרש להוכיח את תביעתו, אלא רק להראות, כי יש בפיו הגנה אפשרית. בכך עמד המבקש, אף בצירוף אסמכתאות אשר עשויות לסייע לו בהוכחת טענותיו.

5. לאור האמור לעיל, אני רואה לנכון ליתן למבקש רשות להתגונן.

אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקש, בגין הליך זה שבפני בלבד, וללא קשר לתוצאות בהליך העיקרי, בסך 700 ₪. סכום זה ישולם בתום ההליך העיקרי, וככל שתזכה המשיבה בתביעתה – תוכל לקזזו.

6. הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש תצהיר מטעמה, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.