מגן דוד אדום נ' אלחטין

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה כספית בסך 866 ש"ח, שעניינה תשלום אגרת פינוי הנתבע באמצעות אמבולנס של התובעת, ביום 16.3.2005. הנתבע מכחיש את עצם קרות הארוע, או כי פונה באמבולנס של התובעת או בכל דרך אחרת לבית חולים, או כי בכלל ביקר בבית חולים באותו יום.

2.התביעה הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל, וגם על כך בפי הנתבע טענות, אם כי בהן לא מצאתי ממש. הנתבע אף מלין על אופן התנהלות התובעת לפני הגשת התביעה: לדבריו, הודיע לב"כ התובעת כי בקשר לארוע המתואר הוגש נגדו כתב אישום, אשר בוטל לאחר שהתברר שאחר התחזה לנתבע והשתמש בפרטי הזיהוי שלו, וחרף הודעתו זו – הוגשה התביעה.

3.בדיון שהתקיים בפני נחקר הנתבע וסיפר, כי אותו מתחזה הוא בן משפחתו, שהיה מעורב בתאונה, אך מסר את פרטי הנתבע כפרטיו. הוא העיד עוד, כי אותו מתחזה לא התחזה כנתבע מול גופים אחרים, ועוד סיפר כי הוא (הנתבע) בן 42 בעת הדיון, בעוד המתחזה הוא כבן 30. הוא דיווח על מספרי הטלפון הנייד שהיו בשימושו, והכחיש כי המספר 0522407141 היה בשימושו אי פעם.

4.בתום החקירה, הסכימה התובעת למתן רשות להתגונן, ולאחר מכן הושגה הסכמה דיונית לפיה הוגשו מסמכים ע"י התובעת, כראיות, והצדדים סיכמו טענותיהם לגוף התביעה. בין המסמכים הוגש שטר חוב, שעליו מדבקת בית חולים הנושאת את פרטי הנתבע (מש/2).

5.בשלב זה הריני להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק-הדין. בשל טעות, הונח התיק יחד עם תיקים מורכבים יותר, הממתינים לכתיבה, ולא טופל במהירות הנדרשת, בשים לב לטיבו ולטבעו.

הטענות

6.הנתבע טוען, כי התובעת התרשלה בכל אופן טיפולה במקרה, ובמיוחד לאחר שנמסרה לה הודעת הנתבע. הנתבע טוען עוד, כי אין בכל מסמכי התובעת כדי להוכיח שהאדם שפונה על ידה הוא הנתבע, ולא מתחזה, ומאחר שתוצאה זו ברורה מראש, לשיטתו, לא היתה התובעת אמורה להגיש את התביעה, ומשהגישה אותו – וראתה את ההתנגדות – היה עליה לחזור בה ולבקש לבטל את התביעה.

7.התובעת טוענת בסיכומיה, כי מסמכי הנתבע המעידים על מחיקת אישומים והגשת תלונה, אינם מוכיחים את ההתחזות הנטענת. מאידך, לשיטתה אין גרסתו של הנתבע מסתברת, שכן הנתבע לא נקט בהליכים נגד אותו מתחזה, חרף העובדה שנגרר להליכים משפטיים הכרוכים בעלות כספית. יתר על כן, מהרישומים שביצע הפרמדיק במקום עולה, כי המטופל היה בן 34, והדבר מתיישב עם גילו של הנתבע, ולא עם גילו של המתחזה, וממילא קשה להניח שהפרמדיק טעה לסבור לגבי צעיר בן 23 כי הוא בן 34. גם הפרטים המופיעים על מדבקת בית החולים, וכוללים את מס' הטלפון 0522407141, שהנתבע טען שלא היה בשימושו, מופקים כפי שהם ממאגרי המידע של הקופה המטפלת, ולפיכך מוכח כי הנתבע אינו דובר אמת.

8.הנתבע השיב על כך וטען, כי תחת לחפש את חולשת הגנתו של הנתבע, יש להתמקד בהעדר ראיות התומכות בתביעה עצמה.

דיון והכרעה

9.דין התביעה להידחות, באשר לטעמי לא ניתן לקבוע כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעת.

10.אדגיש, כי שני הצדדים הסתפקו, נוכח ההסדר הדיוני, בראיות מינימליסטיות: התובעת נמנעה מלהביא ראיות באשר לנהלי העבודה בקבלת חולים לבית החולים (ומכאן היינו למדים, אולי, מה משקלה, אם בכלל, של הופעת מס' הטלפון המוכחש על גבי המדבקה); וכן באשר לנהלי העבודה בקבלת נתוני זיהוי מנפגעים בשטח (ומכאן היינו למדים, אולי, אם רישום הגיל 34 על ידי הפרמדיק הוא תוצאה של תשאול או של עיון במסמך מזהה). הנתבע, מאידך, נמנע מלהציג מסמכים ממצים של ההליכים הקודמים שלדבריו בוטלו עקב טענת ההתחזות, ולא הביא איש מלבדו להעיד על ארוע ההתחזות, אשר יש להניח כי יצא שמעו לכל הפחות בין בני המשפחה המורחבת.

11.בנסיבות תיק זה, בהן מלכתחילה היה על התובעת לדעת כי עליה להתמודד עם טענת התחזות, וכי הנטל הוא עליה – יכול והיה על התובעת לשקול את מידת התבונה שבהסדר הדיוני שהושג. אין בעצם המסמכים שהציגה התובעת כדי ליצור חזקה ראייתית שאותה על הנתבע להפריך; כל שיש בהם הוא הוכחה לכאורה לכך שאדם שמסר את פרטי הנתבע אכן פונה באמבולנס באותו יום. אילו היתה מונחת תשתית ראייתית מוצקה יותר, ניתן היה לקבוע כי הנטל להביא ראיות להפריך עבר אל הנתבע, ואז אכן היה בתמיהות שהעלתה התובעת לגבי גרסתו כדי להביא, אולי, לדחייתה ולקבלת התביעה.

12.דא עקא, שעל פי חומר הראיות שבתיק, שעה שלתובעת היתה ידיעה מוקדמת של קו ההגנה בו ינקוט הנתבע, לא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנתבע הוא שפונה לבית החולים על ידי התובעת.

13.משכך, כאמור לעיל, דין התביעה להידחות. בנסיבות תיק זה, בשים לב לסכום התביעה הנמוך ולאופן היעיל והמקוצר של בירורה, מחד, ולצורך בניהול ההליך מצד הנתבע, מאידך, אני סבור שיש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע על הצד הנמוך.

תוצאה

14.אני דוחה, איפוא, את התביעה, ומחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 900 ₪.

15.תיק ההוצאה לפועל ייסגר.