מגן דוד אדום בישראל נ' המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל

החלטה

המתרחש בתיק זה חורג מגבולות המוכר והנהוג.

בעלי הדין, ולאמתו של דבר, באי כוחם, מנהלים ביניהם מלחמת חורמה בעוצמה שאינה מוכרת לי, ועסוקים בעתירות מחיקה למכביר, איש את כתבי הטענות של רעהו.

בתיק התקיימה בפני ישיבת קדם משפט אחת, ואילו מספר הבקשות כבר הגיע לעשרים ושש, ומספר ההחלטות לעשרים ושבע!

הצדדים עודם מדשדשים בבקשת הנתבע למחיקת חלק מכתב התביעה מחמת התיישנות.

ביום 3.10.2010 הגיש הנתבע בקשה למחיקת חלק מכתב התביעה מחמת התיישנות.

הבקשה נדונה בפני כבוד הרשם ברנר, שבהחלטתו מיום 22.12.10, דחה את הבקשה, הגם שקבע שניתן יהיה להגישה בשנית לקראת ישיבת קדם המשפט.

שני בעלי הדין ערערו על ההחלטה.

בקשות רשות הערעור נקבעו לדיון ליום 15.5.11, וביום הדיון משכו שני הצדדים את בקשות רשות הערעור, תוך שהם מסכימים ש"כבוד הרשם" ידון בבקשת דחייה שתוגש בשנית.

הסוגיה חזרה לח"מ.

ביום 30.3.2011 הגיש הנתבע בקשה חוזרת למחיקת חלק מכתב התביעה מחמת התיישנות.

ביום 14.6.2011 הגיש התובע את תגובתו. בהודעה מיום 23.6.11 הצהיר ב"כ הנתבע כי אין בתגובת התובע טענות חדשות, ולפיכך הוא מגיש כתשובה מטעמו את התשובה שהגיש בשעתו בהתייחס לבקשתו הראשונה.

משכך, ביטלתי את הדיון שהיה קבוע ליום 30.6, והתיק נדחה לעיון ולמתן החלטה.

עודני מעיינת בתיק לצורך מתן החלטה, וב"כ הנתבע הגיש ביום 27.6.11 בקשה חדשה בה עתר לרשות להגשת תשובה משלימה לתשובת התובע בהתייחס "לאותן טענות חדשות שהועלה בתגובה השניה", וזאת לאור "דחיית מועד הדיון אשר היה קבוע ליום 30.6.2011 וטרם נקבע מועד חדש". כזכור, הדיון בוטל מכיוון שהתייתר, שהרי התיק עבר לעיון ומתן החלטה, מה גם שהנתבע הצהיר ימים ספורים קודם לכן, כי תגובת התובע אינה מכילה טענות חדשות.

אף על פי כן נעתרתי לבקשה, ובהחלטה מיום 7.7.11 התרתי הגשת תשובה משלימה, שאכן הוגשה.

בבואי לעיין (בשנית) בתיק לצורך מתן ההחלטה, הגיש ב"כ הנתבע בקשה חדשה בה עתר לחקור את מצהיר התובע שתצהירו תמך בתשובה לבקשה.

לא יבשה הדיו על בקשה זו, והתובע הגיש בקשה חדשה בה עתר למחוק את בקשת הנתבע למחיקת חלק מהתביעה מחמת התיישנות, וזאת בשל מחדל אי צירופו של תצהיר תומך, ולחילופין, למחיקת קטעים ממנה.

אציין כי קודם לכן אף הגיש התובע בקשה לחייב את הנתבע להודות בעובדות, בקשה שטרם נדונה.

בזה הרגע החלטתי לשים קץ לחגיגה, ולסיים את ההתכתשות הדיונית המיותרת, שאין בה כל תועלת זולת התארכותו של הדיון, ועיכוב בירורה של השאלה האמיתית השנויה במחלוקת.

תפקידו של בית המשפט אינו מסתכם במתן פסק דין עם סיום ההתדיינות, אלא עליו לאחוז חזק במושכות ולנהל את הדיון בצורה יעילה ועניינית, ולא לאפשר לבעלי הדין לסטות לכוונים שהעיסוק בהם שולי או חסר תועלת, ולבזבז זמן שיפוטי יקר.